אתמול יצאנו לפארק השעשועים הקרוב, והיה לי רגש שאני לא יכול לעמוד בפניו. אני זוכר את הפעם הראשונה שלי שם, לפני שנים רבות, וכיצד לבי פעם בקצב המהיר של רכבות ההרים. עכשיו באתי עם הילדים שלי - עידו ואורי - ולראות את פניהם כשהם נכנסים לשם היה כמו לחוות מחדש את כל התחושות שהיו לי אז.
בכניסה לפארק קיבלה אותנו אווירת חיוכים וצחוק שלא נגמר. עידו, הבן הגדול שלי, ישר נמשך לתור הארוך לרכבת הרים - "מאמי, זה מה שאני רוצה!" הוא אמר עם מבט שמלא בהתרגשות. ואני? הייתי מוכן לפזר כמה שקלים על מנת לראות אותו מתממשק לחוויות שיצרתי במוחי כילד.
יצאנו לדרך, טסים בין האטרקציות השונות. ניסיתי לקחת רגע בכל תחנה כדי להסתכל להם בעיניים ולהרגיש את האושר! בתור הורה זה קסום לראות איך הם נהנים מכל דקה וחיים כל אימת שהם צועקים או מחייכים. מצאתי את עצמי מתגנב אל הכיסאות שלהם ברכיבת ספינת פירטים וצועק ביחד איתם - החיבור הזה היה מרגש הרבה יותר מכפי שציפיתי.
לקראת סוף היום החלטנו לקנות גלידה בפינה המתוקה של הפארק. אני תמיד אומר לעצמי שאף יום בפארקי שעשועים לא יהיה שלם בלי גלידה חצי נמוכה וחצי גבוהה - זו מסורת משפחתית שלנו. ועכשיו כשאני רואה אותם יושבים שם עם גלי הגלידה בידיים ומדברים בהתלהבות על המסיבות האחרונות שזכו בהם הדמויות הקסומות מארץ הפנטזיה, הרגשתי כמוהם ילדים בעצמי.
אז אם אתם מתכננים יום כזה עם הילדים שלכם - תעצרו לשנייה ותנשמו את האוויר המיוחד שבו הם חיים רק בשבילכם באותו רגע קטן ובעל ערך בלתי ניתן לכימות. כי אין ספק שהזיכרונות האלה יישארו הרבה אחרי שאנשים יפסיקו לצעוק מההתרגשות או לרוץ במסדרונות הצבעוניים של הפארק.
ובעיקר תהליכי קצת זמן להתענג גם על עצמכם בזמן הזה؛ אולי תמצאו שבפארקי השעשועים איכשהוא כל אחד מאיתנו הופך שוב לילד קטן ומרגש.
ואז על