לפני כמה חודשים, נרשמתי לסדנה על הקשבה פעילה. לא ידעתי למה לצפות או אם הייתי משקיע את הזמן שלי נכון, אבל החלטתי לתת לזה צ'אנס. היה לי ברור שאני מאלה שקשובים פחות מדי - אולי גם אתם מכירים את הרגעים שבהם נדמה לכם שהמחשבות שלכם רצות כל כך מהר, שאתם שוכחים להקדיש תשומת לב למי שמולכם.
ביום הראשון של הסדנה ישבנו במעגל ונאלצנו לשתף חוויה אישית אשר לא סיפרנו עליה לאף אחד. ההרגשה הייתה מעט מוזרה ופגיעות ישירה הפחידה אותי. מה אני אעשה אם אני אגלה שאין לי באמת מה להגיד? כשאני חושבת על זה עכשיו, זו הייתה נקודת מפנה עבורי.
פתאום הבנתי כמה קשה לנו לעיתים להיות נוכחים עם עצמנו ועם אחרים. המנחה שלנו דיברה על החשיבות של ההקשבה הלא-שיפוטית - פשוט להקשיב, בלי לנסות לענות מיד או להדריך את השיחה למקום שאנחנו רוצים להגיע אליו. ברגעים כאלה קיבלתי תובן משמעותית: לפעמים אנחנו מרגישים את הצורך לדבר יותר מאשר להקשיב.
לאחר מספר מפגשים כאלה, פתאום התחלתי לחוש שינוי קטן אך משמעותי בתקשורת שלי עם האנשים סביבי. במקום לקפוץ לספק פתרונות או להעביר ביקורת תוך כדי שיחה, למדתי לעצור ולשאול שאלות מעודדות כמו "איך אתה מרגיש עם זה?" ו"מה היה הכי משמעותי לך באירוע הזה?". התגובה שקיבלתי רוב הזמן הייתה פשוט מדהימה! אנשים התחילו לפתוח ולהרגיש בטוחים לדבר.
אז אם אתם מרגישים קצת רחוקים ממישהו קרוב אליכם או סתם רוצים ללמוד איך להתקרב ואולי לאזן מערכות יחסים בחייכם - עשו לעצמכם טובה והצטרפו לסדנה כזו! מעבר לכך שהיא תרמה לי רבות בהתמודדות היומיומית שלי, היא גם הפכה אותי לכלי עזר עבור אחרים בדרך מעניינת ומרגשת.
וכל זאת רק בזכות היכולת לקחת צעד אחורה ולהתחיל להקשיב באמת לאחרים…
ואז על