אז הגעתי לסטודיו יוגה ופילאטיס הקטן שכולו אהבה, ממש במקרה. אחרי יום מתוח בעבודה, החלטתי שזו ההזדמנות שלי לברוח לכמה רגעים אל תוך עצמי. אני זוכרת את הרגע שבו פתחתי את הדלת - המוזיקה העדינה, האוריטה החמים שהכין לי מורים המתוקים, וריח הלבנדר שהתפשט בחלל.
בהתחלה פחדתי שאני לא אצליח לעקוב אחרי התרגילים-רגליים רועדות פה, תנועות שנראות כל כך טבעיות למי שעושה זאת שנים. אבל משהו בי ידע שאם אני כאן זה לטובה. כשסיימתי את השיעור הראשון שלי, הרגשתי כאילו ניקהו ממני כל הדאגות והלחצים שהצטברו בי במשך שבועות.
מאז הפכתי לפנים קבועות בסטודיו הזה. למדתי לא רק על הגוף שלי אלא גם על הנפש שלי; להקשיב לעצמי וכיצד לשחרר דברים שלא מועילים לי. הפילאטיס לימד אותי כוח פנימי ולאפשר לגוף להיות גמיש ולשמור על יציבות גם בזמנים מאתגרים.
אם אתם חושבים להצטרף לסטודיו כזה או אחר-אני ממליצה לכם ללכת עם התחושות שלכם! האם אתם מתחברים לאנרגיה של המקום? מה לגבי המורים? אין דבר יותר יפה מלמצוא רשת של תמיכה ומשפחתיות במקום בו מצד אחד עובדים קשה ומצד שני מאפשרים לנפש להתחדש.
והטיפ הכי חשוב שלי? אל תשפטו את עצמכם! כולם מגיעים ממקום אחר במסע הזה וגם אם ביום מסוים התנועה לא יוצאת כמו שרציתם - זה בסדר! בכל פעם שאתם נכנסים לדלת הזו אתם נותנים לעצמכם מתנה אמיתית.
תנו לזה צ׳אנס ותראו איפה זה יכול לקחת אתכם - כי יש עולם של שקט פנימי שממתין לכם במתרסים הקטנים האלה בין ארבע קירות ושטיח רך.
ואז על