לפני כמה חודשים, החלטתי שאני רוצה לשנות כיוון בחיים. אחרי שנים בעבודה שלא ממש נתנה לי סיפוק או משמעות, נכנסתי לעולם של מוסדות הכשרה מקצועית. אני עדיין זוכרת את ההרגשה שהייתה לי כשנכנסתי למוסד הראשון - התלהבות מהאפשרויות החדשות, פחד מהמ unknown ולבסוף, גם יראה. מה אם אני לא אצליח?
בחרתי במסלול של טיפול בעזרת בעלי חיים. הרעיון היה לתת תמיכה רגשית לאנשים דרך חיבור עם בעלי חיים והידע היה מושך אותי כמו מגנט. במהלך הלימודים נפתחה בפניי דלת חדשה ומרשימה: הכרתי אנשים מדהימים, ששמרו על חלומותיהם למרות כל הקשיים והכישלונות שחוו בדרך.
אחד המורים שלנו היה איש יוצא דופן - גבר בן 60 באורך מעניין עם סיפורים שאין להם תחליף. הוא אמר לנו משפט שהדהד אצלי עד היום: "תמיד יש מקום לתקווה ולחיבור". המשפט הזה החזיק אותי ברגעים שבהם הייתי עם הפנים לקיר ונאבקת בתסכולים ובאתגרים.
לאחר סיום הלימודים נכנסתי לעולם העבודה החדש שלי בפועל וביססתי קשרים עם שני קיבוצים בעיר שלי שמחזיקים במרכזים לטיפול בבעלי חיים ובטיפול רגשי. גיליתי ששיתוף פעולה כזה הוא בדיוק מה שמאפשר לכל אחד מאיתנו לגדול ולהתפתח.
אז הנה טיפ שאני יכולה להציע עבור מי שמהרהר על השתלבות במוסדות הכשרה מקצועית: פתחו לעצמכם את הראש ואת הלב! אל תפחדו להתנסות במסלולים שונים עד שתרגישו שזה נכון לכם באמת. החיים הם שילוב של הזדמנויות ואין לדעת איפה נמצא השביל שיביא אותנו לסיפוק אמת.
וזכרו - המסע לא נגמר בלמידה בלבד; אלא בהחלה עצמית ויכולת לראות בצלילים השונים של החיים מנגינה אחת גדולה שמתנגנת יחד איתנו!
ואז על