כשהגעתי לסוף כיתה ח', הרגשתי שהקצב שלי בלמידה לא תואם את מה שציפו ממני. המורים בכיתה ניסו לעזור, אבל לפעמים כשאתה בתוך הכיתה, הלחץ הוא יותר מדי. אז החלטתי לקחת מורה פרטי למתמטיקה - זה היה צעד ששינה לי את החיים.
המורה שלי הייתה אישה בשם מיכל. היא הגיעה עם חיוך רחב ושוקולדים ביד, ואני זוכר איך כל שיעור התחיל בשיחה על החיים לפני שמתחילים עם האתגרים המסובכים של המתמטיקה. היא הבינה משהו חשוב: אנחנו לא רק לומדים נוסחאות ומספרים; אנחנו גם עוסקים ברגשות ובפחדים שלנו. אחרי כמה שיעורים התחלתי להבין שאני לא לבד במאבק הזה - לכולם יש קשיים ואי-ודאות בלמידה, ולפעמים זה בסדר לבקש עזרה.
מיכל לימדה אותי שיש ערך רב בשאלות - שאין דבר כזה "שאלה טיפשית". וכשלא הבנתי משהו, היא פשוט חייכה ואמרה “נותנים לנושא זמן.” ובאמת, אחרי שפירקנו במשך שעות שאלות מסובכות לחלקים קטנים וברורים יותר, מצאתי את עצמי מצליח בתרגילים שהיו נראים לי בלתי אפשריים קודם לכן.
והטיפ שלי? אם אתם שוקלים לשכור מורה פרטי או להציע זאת לילדיכם - אל תסתכלו רק על הציון הסופי. בדקו גם האם המורה מדבר איתם ויבין מה קורה להם מעבר למדע הקר - החיבור האנושי הוא מה שעושה את ההבדל האמיתי בלימודים ובחיים בכלל.
בשנה שאחר כך הייתי תלמיד מצטיין במתמטיקה בכיתה ט', אך הרבה יותר מזה זכיתי בחברה טובה וניסיון חיים יקר מפז לגבי איך להתמודד עם מכשולים - וזה הרבה מעבר למציאת הפתרון הנכון אפילו במבחן!
ואז על