לפני כשבועיים, אני עולה על אוטובוס בבוקר הכחול והבהיר של תל אביב. זה לא סתם אוטובוס - מדובר בתחבורה הציבורית הפרטית שעושה חיל בעיר. המושבים לא צפופים כמו באחרים, הנהג מחייך לכל נוסע שמבקש לעלות ויורד מהאוטובוס עם אווירה נעימה ומזמינה.
אני מתיישב ליד חלון פתוח ורואה את הרחובות חיים ונושמים סביבי. ילדים בדרכם לבית הספר, זוגות צעירים מחזיקים ידיים תוך כדי הליכה, נשים בגיל הזהב בשיחה מתוקה על יום שישי הקרוב. כל רגע כזה ממלא אותי בהרגשה שהעולם הוא מקום טוב יותר כשאנחנו ביחד.
כשהאוטובוס מתחיל לנוע, אני מתעורר לתודעה שלי ועולה באווירה הטובה שאופפת אותי. הספסל לידי תפוס על ידי אישה מבוגרת שמתמחה בניהול שיחה עם האנשים שלה - היא מספקת טיפ על איזו מסעדה טובה בעיר ואומרת שהיא זוכרת את השוקולד החם מהממתק שהיה שם לפני שנים רבות. כאילו היא משחזרת עידן שלם בכמה מילים פשוטות.
בעודי מקשיב לסיפוריה ולשיחות סביבי, הבנתי כמה התחבורה הציבורית הפרטית יכולה להיות הזדמנות לחיבור עם אנשים שאין לי בדרך כלל קשר איתם. אנחנו חולקים חוויות ורגעים קטנים שאין להם מחיר; דיבורים קצרים ברגעים ארוכים מציפים בי תחושת שייכות וחום אנושי.
אם יש לי טיפ קטן לתת למי ששוקל להשתמש בתחבורה ציבורית פרטית - תעמדו ושמעו את הסיפורים שסביבכם! לפעמים אומנם הנסיעה עשויה להיערך דקות רבות ועדיין הם עשויים לשדרג את היום שלכם בהרבה מעבר למה שחשבתם.
כל נוסע שטס באוויר הפתוח שלנו טומן בחובו קסם וביטחון שנוכל ליצור יחד עולם טוב יותר. אז בפעם הבאה שאתם נכנסים לאוטובוס או לרכב המתנייד לחופשת סוף השבוע - תעשו את זה בלב פתוח ותנו לזמן לעשות שלווה בספונטניות שלו!
ואז על