תמיד אהבתי את השמחה שפארקי שעשועים מביאים, אבל הפעם הראשונה שלי שם הייתה חוויה שלא תשכח. זה קרה לפני כמה שנים, כשלקחתי את הילדים שלי לפארק שנמצא לא רחוק מהבית. הם היו מלאי התרגשות כמו ילדים קטנים, ואני ניסיתי להיות "הזהיר" שבהם.
כשהגענו, האווירה היתה מחשמלת. צעקות של שמחה מכל עבר, ריחות מתוקים של פופקורן וגלידות ובעיקר - אור שמש חם שחייך אלינו מבעד לעצי הדקל. הילדים שלי רצו ישר למתקן הכי גבוה ופחדתי להוציא את עצמי מאזור הנוחות הרגיל שלי. לאחר כמה דקות של מנוחה והתבוננות מצדי השולחן על גובה המתקנים וניקוד בפניהם המאושרות של ילדיי, החלטתי שאני פשוט חייב להצטרף לחגיגה.
עומדים בתור, עם לב דופק ומלא התרגשות (לא רק של הילדים), הגעתי סוף סוף לתורי במתקן הגבוה ביותר: רכבת ההרים. קולות הצחקוקים והתרגשות מקפיצים בי גם למה שהיה יכול להיות פחד מזעזעים ומסנוור.
כשפרצנו מתוך העלייה החדה והתחלנו לרדת במהירות מדהימה, חשבתי שאולי אני עושה טעות גדולה… אבל מיד אחרי הירידה הבנתי - אין דבר יותר מרגש מלזוע ולהיות חלק מהחוויה הזו! התחושה הזו ששוכחים הכל לשנייה ומתמסרים רק לרגע הזה היא תחושה שבאמת קשה להסביר במילים.
באמצע כל ההתרחשויות האלה נזכרתי בטיפ שהעניקה לי חברה טובה: “אל תפסיק ליהנות כי אתה גדול; לך בעקבות הלב שלך”. ודווקא באותו רגע בתוך רכבת ההרים הרגשתי שזה אמיתי - החיים כל כך קצרים מדי כדי להתעלם מהנסיעות המשוגעות שאת יכולה להעביר עם אנשים שאתה אוהב.
אז אם עוד לא ביקרתם באחד מפארקי השעשועים בארץ - תעשו לעצמכם טובה! השקיעו יום נטול דאגות בסביבת המוזיקה והכלום שאין בו או בגרינין פיזית רבה בפלייאן או משהו אחר שתבחרו… אתם יכולים למצוא עצמכם במיוחד על המדף עם חברים טובים ותחושת חופש רוחני בלב ובנשמה!
ואל תשכחו: אל תהיו כמו המבוגר הזה שעמד בצד ולחץ ידיים בזמן שהילדים נהנים! שחררו קצת וצאו לדרך עם החיוך שלכם!
ואז על