הבוקר יצאתי עם לולה, הכלבה שלי, לדוגי פארק ליד הבית. זה לא היה סתם יום שגרתי; היתה שם תחושת התרגשות באוויר. כשהגענו, השמש זרחה והאדמה עדיין רטובה מהגשם של אתמול. הופתעתי לראות שהפארק היה מלא בכלבות וכלבים, כל אחד מהם מתרוצץ בכיף וחוקר את הסביבה.
אני זוכרת איך לולה ישר קפצה מהמכונית עם הנמרצות שלה שרק היא יודעת להביא. כמו כוכבת אמיתית, היא עצרה כדי לברך את כל הגורים שסביבה: פה נציצה מתוך פינה בלונדינית קטנה, ושם גולדן רטריבר גדול ונחמד עשה לה חיים קלים במירוץ אחרי כדור.
לאחר כמה דקות של התרוצצות וחקירות פראיות ברחבי הדוגי פארק, החלטנו לקחת נשימה לעומק ולהתיישב על אחת הספסלים שבצד. יש משהו מאוד מיוחד בשקט הזה; לשבת ביחד עם העיניים היפות שלה מול השמש השקיעה ולראות איך העולם מסביב מתקיים בשלום ובחדוות משחק.
באותו רגע תפסתי ששום דבר בעולם לא משנה יותר מהזמן הזה שאנחנו מבלים יחד. אהבה יכולה להת manifest בדיוק ברגעים הללו - הקשבה בלי מילים, פשוט להיות כאן ועכשיו רוצה להיות לצד אחד השני.
טיפ קטן שאני רוצה לחלוק הוא לפנות זמן יומי לכלב שלכם בפארקים כאלה; הם לא רק מקבלים חוויות חדשות ומשחקים אלא גם אתם יכולים להתחבר מחדש למה שחשוב באמת. אני ממליצה להגיע בשעות פחות עמוסות כדי שתהיה לכם יותר פרטיות ולפעמים לחכות לרגע המושלם לבדיחה או לריקוד שערות הרוח במשחק המסירות שאתם מנהלים.
לדוגי פארקים יש קסם خاص שמוציא את הטוב מכל היוצרים בהם - אל תשכחו ליהנות מכל שנייה!
ואז על