היה זה יום חמישי מוצלח במיוחד, כשמצאתי את עצמי בסדנה שעסקה בהקשבה פנימית. רק המחשבה על תהליך כזה עוררה בי חששות, אבל גם סקרנות עזה. איך אוכל להקשיב לעצמי? האם אני יודע בכלל מה אני מרגיש?
כשהגעתי למקום, הרגשתי כמו דג מחוץ למים. אנשים מסביבי נראו כל כך פתוחים וחמים, ואני עמדתי שם בתחושת זרות. במהלך הסדנה, התבקשנו לשתף בתהליכים אישיים שלנו מול החברים בסביבה הבטוחה הזו. אחת המשתתפות סיפרה על הקשיים שלה בעבודה ועל התחושות של חוסר ערך שהציפו אותה בשנים האחרונות. ההזדהות שלי איתה הייתה מיידית; הרי כולנו חווים תחושות קשות לעיתים קרובות.
כשהתבנסינו במעגלים קטנים יותר, נדרשנו לכתוב מכתבים לעצמנו העתידיים ולחלוק את הדברים החשובים ביותר שקיבלנו מתהליך ההקשבה הזה. לי היה קשה לבחור בין אותם רגשות - כעס על טעויות העבר מצד אחד ותקווה לעתיד מואר מצד שני.
בסוף היום, הרגשתי כאילו עברו עליי שעות של ריפוי. פגשתי חלקים מעצמי שלא נתתי להם מקום הרבה זמן: הפגיעות שלי והאהבה העצמית שאני מוכרחה לחזק בכל יום מחדש.
אני ממליצה לכל אחד ואחת מכם לקחת חלק בסדנאות כאלה או אחרות שעוסקות בהתפתחות אישית ובקשרים אנושיים. יש משהו בעוצמה שבקבוצה שכל כך חשוב לנו כבני אדם: להבין שאנחנו לא לבד במסע הזה ושהרגשות שלנו נוגעים בלבבות אחרים.
אם יש לכם פחד מלפתוח את הלב ולהיחשף, תזכרו שזה הכוח שמאפשר לנו לצמוח ולהתפתח באמת. יתכן וזה יהפוך לניסיון מספק שיעודד אתכם לשלוט בחייכם ולא להיות קורבן שלהם.
אז אם אתם מתלבטים או חושבים להצטרף לסדנא כזו - אל תהססו! ייתכן שזה בדיוק מה שאתם צריכים כדי לחזור גאים ומלאים באור פנימי שמעולם לא ידעתם שיש בכם.
ואז על