לפני כמה חודשים, כשבן שלי, יואב, התחיל להתקשות במתמטיקה, הרגשתי שזו יכולה להיות הזדמנות לא פשוטה. הלב שלי התכווץ בכל פעם ששמעתי אותו מתלונן על שיעורי הבית או כשהמורים בכיתה אמרו לו שהוא זקוק לעזרה נוספת. זה היה קשה לראות את הילד שלי נאבק בתחום שבו כל כך הרבה ילדים אחרים מצליחים בקלות.
חיפשתי מורים פרטיים באינטרנט, אבל רבים מהם עשו רושם של מקצועיות יתר - עד שכל מה שהצלחתי לדמיין זה שיעור חסר חיבור אנושי וחוויית למידה מעיקה. ואז הגעתי למורה בשם רחלי. ההמלצות עליה היו מצוינות, והיה משהו בשיחה הראשונה שלנו שנגע בי. היא לא דיברה רק על חומר הלימוד אלא על איך שהיא מאמינה שבילדים צריך לתת מקום לחקור ולשאול שאלות.
בהתחלה הייתי סקפטי. "איך מישהו יכול לשנות גישה ככה?" חשבתי לעצמי. אבל מהר מאוד גיליתי שטעיתי בגדול. רחלי לא היתה רק מורה; היא היתה חברה עבור יואב בתקופה הקשה הזו שלו. היא הביאה עמה חיוך ושפע של סבלנות, ותמיד הצליחה להסביר דברים בצורה קלה להבין.
יום אחד היא הגיע עם משחק - כן! משחק! במקום ללמוד תוך כדי לחץ וביקורת עצמית, הם שיחקו יחד במשחק שמתרכז בחישובים ומיומנויות בסיסיות במתמטיקה. אחרי כמה מפגשים כאלה ראיתי את השינוי אצל יואב: הוא התעניין יותר בלימודים והחל להרגיש בטוח בעצמו.
מה שלמדתי מזה הוא הפלא שבמערכת החינוך צריכה להיות גם אהבה ואנושיות בנוסף לידע טכני בלבד. יש לנו נטייה לחשוב שמורים פרטיים חייבים להיות בקיאים ועד מדקדקים בהמלצותיהם או בתפקידם - אבל בסוף יום חשוב שהם יהיו קודם כל בני אדם שיודעים להתחבר לילדים שלנו.
אם אתם מחפשים מורה פרטי לילדיכם או אפילו לעצמכם (למי יש זמן כבר ללמוד לבד?) תזכרו שהכימיה האישית חשובה כמו הידע המקצועי עצמו - לפעמים זו בדיוק הנוסחה להצלחה אמיתית שאף אחד במדעים לא יכול להסביר באופן טכני.
מאחלת לכל ילד למצוא את המדריך שלו בדרך ולהצלחה בלימודים!
ואז על