לפני כמה חודשים, אחרי תקופה לא קצרה של כאבים בלתי נגמרים בגב התחתון, החלטתי שזהו, אני חייבת לעשות משהו. הייתי עייפה מלהרגיש מוגבלת, מהמחשבות על מה עוד אני לא יכולה לעשות. חשבתי לעצמי - איכשהו אני צריכה לחזור לתפקוד רגיל, בטח שלא להתפשר על איכות החיים שלי.
אז נכנסתי למכון פיזיותרפיה באחד הימים הסוערים בסתיו. כבר בכניסה הרגשתי שהמקום הזה היה כמו פסל חיים - אנשים שונים מתאמנים עם חיוכים או פנים רציניות, כל אחד מהם מתמודד עם אתגר משלו. יש שדיברו על כאבים בשכמות ויש שניסו לשחרר מתח מרגליים כואבות. זה היה כמו מפגשים שקטים של לוחמים שמנסים לחזור לזירה.
המטפל שלי הציע לי להתחיל בתרגילים פשוטים ואיטיים עבור הגב שלי. בהתחלה קצת נרתעתי - תרגילים? הרי הכאב היה שם! אבל הוא רק חייך ואמר לי שהצעד הראשון הוא להכיר את הגוף שלי מחדש. "זה כמו לרכב על אופניים," הוא אמר לי בקול רגוע, "עם הזמן תמצאי את האיזון שלך."
מדי שבוע נפגשנו והוא נתן לי תרגילים שהתפתחו יחד עם ההתקדמות שלי בפיזיותרפיה. ככל שעבר הזמן וגם לכאב הקדמתי צעד נוסף - הבנתי שיש פה הזדמנות נדירה ללמוד לא רק על הגוף אלא גם על הנפש שלי ועל גבולות שאני בעצם יכולה לשבור.
אחת ההתנסויות המיוחדות הייתה כשעברנו לתרגילי יציבות ופתיחות שרירים והבנתי עד כמה הכוח שלנו טמון גם בנשימה וביכולת לתת לגוף לנוח לפעמים. זו הייתה כמעט מעין פילוסופיה חדשה שחוויתי.
אני עדיין זוכרת את היום שבו הרגשתי מספיק חזקה כדי לשוב לרוץ בפארק ליד הבית - זה היה רגע קסום שבאמת גרם לכל העמל להשתלם. השמש זרחה גבוה והשביל קרא לי להמשיך קדימה.
לאורך כל החוויה למדתי כמה חשוב לטפל בעצמנו ולא להזניח סבלות קטנים כי הם יכולים להפוך לדברים גדולים יותר אם לא נשמור עליהם בעדיפות גבוהה בחיינו היומיומיים.
אז אם אתם חושבים האם כדאי לכם לפנות לפיזיותרפיה או לא, אל תהססו! זו דרך מדהימה לגלות עולם חדש בתוך עצמכם ולהחזיר לעצמכם את השליטה בגוף ובחיים שלכם.
ואז על