כל הלילה אני מתעסק עם רעיון שצץ לי במחשבה מה באמת עושה נגר טוב? זה לא רק היכולת להחזיק מברג או ללטש עץ. יש משהו הרבה יותר עמוק בזה, לפחות בעיניי. אני מתכוון ליכולת להבין את החומר, להרגיש אותו, ליצור משהו מתוך לא כלום.
אני חושב על פרויקטים שעשיתי ואיך כל פעם זה היה תהליך שונה. לפעמים הייתי שמח עם התוצאה, לפעמים לא. ואז עולה השאלה האם אני צריך לרדוף אחרי שלמות, או שאולי יש יופי בכל פגם שולי? אני מסתכל על העבודות שלי ומרגיש את הנפש שלי בכל חיתוך וכל ליטוש. אבל האם זה מספיק?
האם כל עבודה שאני עושה מביאה אותי צעד קדימה, או שאני פשוט חוזר על אותם דפוסים? אני תוהה איך לשלב את היצירתיות שלי עם המיומנויות שצברתי לאורך השנים. האם אני מספיק אמיץ לנסות דברים חדשים, או שאני נצמד לאיזור הנוחות שלי?
העייפות מתחילה להתגנב אליי, אבל המחשבות ממשיכות לזרום. בסוף היום, מה אני באמת רוצה להשיג מכל זה?
ואז על