אני יושבת כאן בלילה, אחרי יום ארוך, והמחשבות מתחילות לנדוד. כל העניין הזה של אופטיקה תמיד סיקרן אותי. איך עין אחת רואה דבר אחד ועין שנייה רואה משהו אחר לגמרי, אבל בסוף אני מצליחה להרכיב את התמונה. זה כמו לחיות בתוך קונספט של אשליות. האם מה שאני רואה זה באמת מה שיש, או שאני פשוט מפרשת את המציאות דרך משקפיים מעוותות?
אני תוהה אם אנשים אחרים חווים את זה גם. אולי אני לא היחידה שמתמודדת עם הפערים בין מה שאני רואה ומה שאני מרגישה. לפעמים זה מרגיש כאילו יש לי שתי מציאויות זו שאני חיה בה והדימוי שאני מנסה לעצב. זה מטלטל אותי, אבל גם איכשהו מרגש. האם אני באמת רואה את מה שנכון, או שזו רק תוצאה של איך שאני בוחרת להסתכל על הדברים?
ואז על