כשאני יושבת בלילה עם כל הכלים שלי, אני מתלבטת האם אני יוצרת בשביל עצמי או בשביל אחרים. לפעמים אני מרגישה שהיצירה שלי היא כמו שיקוף של מי שאני, אבל יש פעמים שאני תוהה האם אני מספיק אמיצה להיות כנה עם עצמי. אני מסתכלת על כל מה שיצרתי עד עכשיו ושואלת את עצמי אם אני באמת מראה את הנפש שלי, או שאני פשוט מנסה לרצות את הקהל.
האם היצירה שלי היא לגמרי שלי, או שהיא מושפעת מתגובות של אחרים? לפעמים מתגנב אליי החשש שהאמנות שלי לא מספיק טובה, אבל אז אני נזכרת בקסם שביצירה עצמה ברגעים שבהם אני מאבדת את עצמי בתהליך. אני רוצה למצוא את הדרך להיות נאמנה לעצמי, וליצור מתוך מקום של אמת ולא מתוך פחד.
ואז על