אני מוצא את עצמי חושב הרבה על בנאים בזמן האחרון. בעצם, מדובר במקצוע כל כך בסיסי, אבל יש בו משהו מאוד עמוק. הם בונים לא רק מבנים, אלא גם את הקהילה סביבם. כל לבנה שהם מניחים היא חלק מהמארג של חיים שלמים.
מעניין אותי איך בנאים רואים את העבודה שלהם. האם הם מתמקדים בכל פרויקט כמו על יצירה אמנותית, או שזה יותר פשוט עבורם? יש משהו מאוד מדהים בלבנות משהו שיישאר, משהו שיחזיק מעמד אחרי שהם יסיימו. אני לפעמים תוהה אם יש להם חלומות על מה שהם רוצים לבנות בעתיד או אם הם מתמקדים רק במה שיש עכשיו.
אני עייף עכשיו, אבל המחשבות האלה מכניסות אותי לאיזשהו מצב של רפלקציה. מה זה אומר לבנות משהו שיחזיק מעמד? מה זה אומר להניח יסודות, לא רק פיזית אלא גם במובן של מערכות יחסים, משפחה, קהילה? אני חושב שזה מעבר ליכולת הטכנית, זה גם על אחריות ועל השפעה. זה מעורר שאלות שמעסיקות אותי הרבה, גם לגבי עצמי.
ואז על