יושב בבית קפה קטן, השעה מאוחרת ואני עייף. השולחן שלי מואר באור חלש, ורעש הרקע של שיחות והקפה המתקפה סביבי כמו נשמעת רחוקה. אני מסתכל על הכוס שלי, חושב על כל הפעמים שהגעתי לכאן. למה אני מגיע בעצם? זה לא רק כדי לשתות קפה, יש בזה משהו יותר עמוק.
יש אנשים שמחפשים מקום שקט כדי לחשוב, אחרים פשוט רוצים לברוח מהבית. אני מוצא את עצמי מתלבט האם זה המקום שבו אני יכול להיות לבד עם המחשבות שלי, או שזה פשוט מקום שאני מגיע אליו כדי לא להישאר לבד עם עצמי? כל כוס קפה מכילה בתוכה רגעים, זיכרונות ואולי גם קצת מהפחדים שלי.
אז אני יושב פה, מתבונן על האנשים סביבי, על החיוכים והעצב שהולכים יד ביד. האם גם הם כאן בגלל אותו הדבר? לפעמים אני שואל את עצמי אם יש לזה סוף. הרי אני לא יכול להיכנס לכל בית קפה בעיר, לנסות לברר את התשובות שאני מחפש. אבל יש בזה משהו נעים לפחות יש מקום שאני יכול לחזור אליו, גם אם זה רק בשביל לשתות קפה באור קלוש, בלילה.
ואז על