שוב אני שוכבת במיטה, חושבת על כל מה שקשור ללמוד משפטים. יש רגעים שאני מתמלאת בהתרגשות מהמחשבה על להיות עורכת דין, להילחם על צדק, לעזור לאנשים. אבל אז אני מתעוררת למציאות, עם כל הלחץ, המבחנים, והתחושה שצריך להיות כל הזמן חדה ומדויקת.
אני שואלת את עצמי אם באמת יש בי את הכוח להיכנס לתחום הזה. האם אני מספיק אמיצה? מספיק חכמה? לפעמים אני רואה את החברות שלי רצות לתחומים אחרים, פונות לאומנויות או מדעי החברה, ואני תוהה אם החוויה שלי שונה מדי. האם זה באמת מה שאני רוצה או שזו רק פנטזיה?
יש לי את כל הכלים, את התמיכה של המשפחה, אבל לפעמים אני מפחדת שזה ידרוש ממני יותר ממה שאני מוכנה לתת. אני מרגישה שאני באיזה מסלול אוטומטי, ופתאום אני תוהה אם זה באמת המסלול שלי. אולי אני פשוט צריכה לעשות הפסקה, לחשוב על מה שאני באמת רוצה.
ואז על