אחרי יום ארוך בעבודה, אני מוצאת את עצמי חושבת על מוסדות החינוך. פתאום קלטתי כמה זה מוזר מצד אחד, אני יודעת שזה מקום שבו אנחנו מקבלות את הידע והכלים להצליח, אבל מצד שני, אני זוכרת את כל הלחץ והשחיקה. מעניין לחשוב על איך כל אחת מאיתנו חוותה את זה.
אני תוהה אם זה באמת עוזר או שכשמגיעים לשם, הכל מתמסמס. האם זה תורם לנו כיצירתיות או שהופך אותנו למיועדות לעולם שמנחית עלינו ציפיות? כל כך הרבה פעמים הרגשתי שיותר חשוב לי ללמוד מיומנויות חיים מאשר נוסחאות מתמטיות.
באמת אהבתי את התקופה בה הכרתי חברות לחיים, אבל האם היינו רוכשות את החוויות הללו גם בלי המוסדות? אני יודעת שצריך לחנך, אבל האם יש דרך לשפר את זה? לעשות את זה כיפי יותר? פשוט מחשבות באמצע הלילה…
ואז על