נמאס לי כבר לחפש טיפול שיתאים לי. אני מרגישה כמו בתוך מסלול מכשולים. כל פעם אני נפגעת מחדש, כל פעם מישהי לא מבינה אותי או לא מצליחה לעזור. אני שואלת את עצמי אם זה אני שלא יודעת לבקש עזרה כמו שצריך, או שהמטפלים פשוט לא מבינים את הצרכים שלי.
לפעמים אני חושבת שאולי אני צריכה לקחת הפסקה מכל העניין הזה. להפסיק לחפש את התשובות מחוץ לעצמי. אבל יש לי תחושה שמדובר בכאב שאני לא יכולה פשוט להזניח. אני יודעת שהעבודה הפנימית חשובה, אבל מה אם אני פשוט לא מצליחה לבד?
האם זה נורמלי להרגיש כל כך אבודה? אני יודעת שיש אנשים שמוצאים מטפלים מדהימים שעוזרים להם, אז למה אני לא מצליחה למצוא את זה? בכל פעם שאני עושה את הצעד הזה, אני מתמלאת בתחושות של ספק, פחד ואכזבה. אולי זה הזמן לשנות גישה, או שאולי אני פשוט צריכה להישאר עם הכאב הזה עוד קצת.
ואז על