יש לי התלבטות לאחרונה לגבי היצירה שלי. אני מרגישה שהאומנות שלי משקפת את מה שעובר עליי, אבל לפעמים אני תוהה אם זה מספיק טוב. האם אני יוצרת בשביל עצמי או בשביל אחרים? יש לי רגעים שבהם אני ממתינה להתקבלות או להכרה, ואז אני נזכרת שמה שחשוב זה היכולת לבטא את עצמי.
אבל כשהלילה יורד והעייפות מתחילה להתגנב, אני שואלת את עצמי אם כל זה באמת משנה. האם אני מצליחה להעביר את התחושות שלי? האם מה שאני יוצרת יגע במישהו אחר? זה מציף אותי, כי אני רוצה להיות אמיצה בעבודה שלי, אבל לפעמים מהמקום הזה של פגיעות קשה להמשיך.
יכול להיות שהצורך שלי באישור מבחוץ חוסם אותי מלהתבטא באמת? מזמן לא ציירתי מתוך שמחה, יש לי תחושה שאני צריכה לחזור לשורשים שלי, לאותן תקופות שבהן פשוט הייתי יוצרת בלי פחד. אבל אז אני נופלת שוב למחשבות על מה יחשבו עליי. אולי זה החסמים שצריך לשחרר?
ואז על