יש לי מחשבה כזו על מניקור ופדיקור. אחרי יום ארוך, כשאני מתיישבת בכיסא והמאפרת מתחילה לעבוד, אני מרגישה שזה כמו טקס קטן של התחדשות. מצד אחד, זה פשוט לק על הציפורניים, אבל זה ישר מעלה לי את מצב הרוח. לא יודעת אם זה בגלל הצבעים או פשוט התחושה של לטפח את עצמי.
אבל אז אני תוהה, האם זה באמת חשוב? אני רואה נשים שסובלות מזה שפשוט אין להן זמן או כוח לעשות את זה, והן נראות נהדר גם בלי. אז אולי זה לא באמת עניין של יופי, אלא יותר של תחושה. אולי זה לא רק על הציפורניים אלא להרגיש טוב עם עצמי, להרגיש שאני משקיעה בעצמי לפחות בדרך קטנה אחת.
ואם אני כבר שם, אני תמיד מתלבטת אם ללכת על צבע נועז או משהו קלאסי. מה יותר משמח? צבעים בהירים וצעקניים או גוונים ניטרליים שיתאימו להכל?
יש לי תחושה שאני הולכת על הצבע הנועז הפעם, כי למה לא? אחרי יום מתיש, אני באמת מרגישה שאני צריכה להכניס קצת צבע לחיים.
ואז על