לפני כמה חודשים החלטתי לקחת פסק זמן מהשגרה ולהפתיע את עצמי עם ערב מלא במוזיקה. חבר שלי התעקש ללוות אותי להופעה של הרכב מקומי בבית קפה קטן, ולאחר הרבה מחשבות הסכמתי. אני מודה שאני לא תמיד אוהב לצאת מהבית, אבל הפעם זה היה שווה כל רגע.
כאשר נכנסנו למקום הקטן והחמים, והאורות רימו את הבמה עם אור עמום ומרגיע, כבר התחיל לי הלב לפזם. ההרכב עלה לבמה והתיישב עם כלי הנגינה שלהם כמו משפחה שחיכתה לרגע הזה שנים רבות. וכשהמוזיקה התחילה להתנגן - פשוט נשאבתי פנימה. הווקלים היו מרגשים, ותווי הפנים של הנגנים שידרו תשוקה אין סופית.
חשבתי לעצמי על הכוח שיש למוזיקה לחבר בין אנשים ועל החוויות שהן יוצרות בעולמות שונים ולפעמים אפילו רחוקים אחד מהשני. פתאום הרגשתי שאני חלק ממשהו גדול יותר; אני לא רק צופה בהופעה - אני חיי אותה! גם אם לשנייה אחת או עשר דקות האחרונות של השיר.
בהמשך הערב הגיע רגע בלתי צפוי כאשר הם הזמינו את הקהל להצטרף אליהם ולעשות איזה שיר בסגנון ג'אם כיפי. הסתכלתי סביבי - אנשים זרים לחלוטין כמוני ניצבו שם יחד ובחנו באומץ להתנסות במשהו חדש ובלתי צפוי. בלעדיי שמתם לב שעכשיו הדבר הכי חשוב הוא ליהנות מהרגע? לקח לי כמה שניות לגרד איזו תעוזה ופשוט עשיתי זאת!
אני זוכר איך אחרי ההופעה יצאנו כולנו החוצה, מחויכים ונרגשים כאילו עברנו אירוע בעלי משמעות עצומה בחיים שלנו למרות שזה היה בערך שעה וחצי של מוזיקה נאמנה ואמיתית.
לאורך הדרך חשבתי לעצמי: בעצם למה אנחנו לעיתים מתעלמים מהמותרות הלא-מוכרות הללו? למה אנחנו מפחדים לצאת מאזור הנוחות הגדול שלנו? אז טיפ שלי אליכם: בפעם הבאה שמישהו מציע לכם ללכת להופעה או מופע בשכונה שלכם - קפצו על ההזדמנות! החיים הם מסע מרגש ושווה לחוות אותו בכל דרך אפשרית.
