אתמול, אחרי שבוע ארוך בעבודה, החלטתי לפנק את קובי - הכלב שלי, שציפיתי לו בגינה עם זנב מתנופף. נסעתי לחנות החיות השכונתית שלנו, אחת כזו ששוכנת בין בתי הקפה והמאפיות. אני אוהבת את המקום הזה; הוא קטן ואינטימי ויש בו אווירה של בית.
כשהגעתי, מצאתי שם גוש פרווה קטן - חתלתול שחור עם עיניים ירוקות נוצצות. ברקע התנגן שיר ישן שהזכיר לי רגעים נעימים מהילדות. כמעט מבלי שחשבתי על זה, ניגשתי לעובדת והתעניינתי בחתלתול. היא סיפרה לי שהוא מחפש בית חם כבר זמן רב והשיחה בינינו זרמה כמו מים בנחל ביום אביבי.
בעודי משוחחת ונהנית מסיפורי החיים של החתלתול המיוחד הזה, הבנתי קולקטיבית עד כמה חשוב להקשיב לצרכים של בעלי חיים וגם לצרכים שלנו עצמנו. היצורים האלה הם הרבה יותר מזה; הם חברים נאמנים שמלווים אותנו במסע החיים ומביאים איתם כל כך הרבה אהבה ורכות.
בסופו של דבר יצאתי מהחנות עם שקית מלאה בפינוקים עבור קובי - ובכל זאת היה לי קשה להפסיק לחשוב על החתלתול הקטן והלבד שלו. טיפ שלי למי שנמצא במסלול דומה: אם אתם חושבים להביא בעל חיים חדש לביתכם, תדאגו קודם להיות מוכנים באמת לשינוי ולתחושת האחריות שבאה יחד עם זה.
מאוחר יותר באותו ערב התיישבתי על הספה ליד קובי היושב לידי, נתקלנו במבט אחד בשני והיה ברור שאוהבים אחד את השני בצורה שלא צריכה מילים. ואז חשבתי - אולי יום אחד אוכל לפתוח את הלב גם לחרוז נוסף במשפחה הזו.
אז אם אתם הולכים לחנויות חיות בעתיד הקרוב או בכלל רוצים לתת יד לבעלי חיים ברחובות - אל תשכחו שלהקשבה ולהקשבה לקריאותיהם יש מדריך שמוביל אותך בצעד הנכון ביותר!