במהלך טיול שעשיתי במזרח הרחוק, הגעתי לכפר קטן בסין, שהיה כמו זמן קפוא. בכפר הזה, התמקדתי במשהו שלא היה לי בחיי העירוניים - השפה. כשניסיתי להזמין אוכל, ניגשתי למילון שלי וחיפשתי ביטויים בסיסיים כמו 'שלום' ו'תודה'. מה שהפתיע אותי היה החום של המקומיים, שהשתדלו לתקשר איתי, גם כשזה היה קשה. אחת הנשים לקחה אותי ביד והסבירה לי על האוכל המקומי בעזרת תנועות ידיים וחיוכים. זה היה שיעור חשוב: לפעמים, חיבור אמיתי לא דורש הרבה מילים. המילים הן כלי, אבל הרגשות שמעבר להן הם אלו שעושים את ההבדל. אני ממליץ לכם לפתוח את הלב כשאתם לומדים שפה חדשה. תנו לרגשות ולבעות הפנים לדבר בעד עצמם, כי כולנו מחפשים קשר אמיתי בעולם הזה.
