לפני כמה חודשים, יצא לי להיות בטיול במזרח הרחוק. עברתי בכפר קטן שבסין, מקום שבו הזמן כאילו עצר מלכת. בכפר הזה לא היה הרבה מה לראות - בתים קטנים עשויים מעץ, שדות ירוקים ומעט תיירים שהעזו להתקרב. אבל הייתה שם משהו שלא נתפס בחיים העירוניים שלי: השפה.
כשהגעתי לכפר, ניסיתי לתקשר עם המקומיים ולהזמין אוכל. פתחתי את המילון שלי שחיפשתי בו ביטויים בסיסיים בסינית - "שלום", "תודה", "כמה זה עולה?". מה שהפתיע אותי יותר מכל היה החום והמאמצים של האנשים לשוחח איתי למרות הקושי להתרכז בשפה הזרה שלהם.
אחת הנשים המבוגרות קלטה שאני מתלבט לאן לפנות כדי למצוא מסעדה טובה, והיא לקחה אותי ביד שלה ובחנה בכל מאודה איך לתאר לי את האוכל המקומי בלי לדעת כמעט מילה באנגלית או בעברית. בחרוזים של חיוכים ותנועות ידיים היא הצליחה להעביר לי כל כך הרבה רגשות וחוויות - אפילו בניגוד לכללי השפה!
למדתי אז שיעור חשוב: לעיתים אין צורך במילים רבות כדי ליצור חיבור אמיתי. המילים הן כלי, אבל הרגש שמעבר להם הוא זה שעושה את ההבדל.
אם יש טיפ אחד שאני רוצה לשתף, זו החשיבות של לפתוח את הלב ואפילו להסכים לטעות בשפה חדשה. כשאתם לומדים שפה זרה ומפגינים רצון להבין ולתקשר עם הסביבה שלכם בצורה כנה ופשוטה - אתם יוצרים קסמים!
אז בפעם הבאה שאתם מדברים בשפה זרה או מנסים להתחבר למישהו בעולם הגדול מחוץ לשגרה היומיומית שלכם - אל תחששו להוציא את עצמכם משגרת השיח המוכר ואל תהיו קשי עורף על טעויותיכם. תנו לכל הבעות הפנים והרגשות לדבר בעד עצמם - כי בסוף כולנו בני אדם שמחפשים קשר אמיתי בעולם הזה.