אני זוכר את הפעם הראשונה שהלכתי לחדר כושר. הייתי מלא בביטחון עצמי, מוכן לכבוש את העולם, אבל ברגע שנכנסתי לאותו חלל עם המכשירים והאנשים העוסקים בפעילות физית, התחושה שלי השתנתה לחלוטין. כולם היו נראים כל כך מקצועיים, כאילו נולדו שם, ואני - ירוק ומסכן.
בהתחלה, ניסיתי להשאיר את הראש למטה ולמצוא מכשיר שאוכל להשתמש בו מבלי למשוך תשומת לב. חצי שעה של שחייה בין מכונות משקולות ואפילו מסלול ריצה שלא הצלחתי למצות עד הסוף. שדי גאווה נשברו לי כשפשוט הרמתי ידיים והחלטתי שבאמת אין מצב שאני חוזר ליום הזה.
אבל אחרי כמה ימים הבנתי שככה זה לא יכול להימשך. היה לי זמן לחשוב על מה אני רוצה מהחוויה הזו ועל הדרך שבה אצטרך להתנהל בה. החלטתי לשנות גישה - במקום לברוח מהמקום שמפעיל בי פחד ותסכול, רציתי להפוך אותו לבית שני בשבילי.
מצאתי מדריך בחדר הכושר שהסכים לעזור לי בעיצוב תוכנית אימונים אישית ולקח אותי תחת חסותו. הוא נתן לי להבין שכולם היו שם יום אחד בתחילת הדרך שלהם ושכל צעד קטן שעושים זו הצלחה בפני עצמה. דווקא היכולת לתפקד בתוך אי הנוחות היא חלק מהתהליך; הלמידה מתפתחת גם מתוך הטעויות ומהקשיים.
לאט לאט גיליתי שיש משהו מאוד מרגש באימון - ההתקדמות הקטנה שהייתה לי בכל שבוע גרמה לי להבין שלתוצאה יש משמעות הרבה יותר עמוקה מאשר רק המראה החיצוני שלי. לקחתי עיניים מהמסלול הסתמי וחזרתי לבחון את החיים שלי מנקודת מבט חדשה - הרבה יותר מודעת לעצמי ולאתגרים שאני יכולה לפגוש בכל תחום אחר בחיי.
אז למה אני מספר הכל? כי אם אתם מתחשבים בכניסה לחדר כושר או כבר מתחילים לנוע במהלכו - דעו שזה בסדר להיות לא מושלם! תנו לעצמכם לדגור בתהליך ולהרגיש את עצמכם תוך כדי הכול; השינוי הראשון מתחיל עם קבלה עצמית ושיח פתוח עם עצמכם לגבי מה אתם רוצים להשיג באמת.
חדשות טובות: אנחנו כולנו בגזירה אחת ואתם מעולם לא לבד בדרך הזו!