אני רוצה לשתף אתכם בחוויה שתמיד תישאר בלבי. לפני כמה חודשים, הייתי במקום לא פשוט. הרגשתי תקועה, כאילו אני משוטטת באפלה בלי מפה ולא ברור לי לאן ללכת. החיים התנהלו במסלול אוטומטי - עבודה, בית, ואז שוב עבודה. כל דבר שגרם לי להרגיש קצת יותר קליל נדחק הצידה.
יום אחד החלטתי לעצור לרגע ולפנות לעזרה מקצועית. פניתי למטפלת שהמליצו עליה חברים קרובים. חששתי מאוד מהמפגש הראשון, איך אני יכולה לדבר עם אדם זר על הדברים הכואבים שלי? אבל כשהגעתי אליה וראיתי את החיוך שלה ואת העיניים האוהבות שבהן, משהו החל לבעבע בתוכי.
בראשית המפגשים היא לימדה אותי להבין את רגשותיי ואני גיליתי שכאב הוא למעשה מקור לתובנה ולהנעה קדימה. הטיפול הפך להיות מקום בטוח שבו יכולתי לבכות ולהיות פרוצה ואמיתית לחלוטין. פתאום הרגשתי כמו פנינה שנמצאת בתוך צדף; ידעתי שיש בי יופי ששווה לגלות אותו.
המילים שהיא אמרה לי נשארו חקוקות בליבי: “זה בסדר לא לדעת מה לעשות עכשיו ואיפה להמשיך.” זה היה כנראה המשפט שעשה הכי הרבה שינוי עבורי. שנים נלחמתי ברעיון של "לדעת" תמיד הכל ולשלוט בכל דבר, וכשהיא שחררה אותי מהצורך הזה, מצאתי בעצמי שלווה שלא הכרתי קודם לכן.
אם אי פעם תהייתם האם לפנות למישהו מקצועי שיעזור לכם להתמודד עם הקשיים שלכם - עזבו את הפחד ותעשו זאת! המטפל או המטפלת שאתם בוחרים יכולים להיות ההבדל בין חיים כבויים לחיים מלאים וצבעוניים באמת.
אז זו ההמלצה שלי - תנו לעצמכם את האפשרות לגדול ולהשתנות גם כשכואב לכם! אל תשכחו שגם בדרך הזו יש רגעים טובים ומריגשים שהופכים אותנו למה שאנחנו ובונים אותנו מחדש בכל יום מחדש.