לפני כמה חודשים החלטתי שזה הזמן להתחיל לאמן את רוני, המלטז הטריקולור שלנו. תארו לעצמכם: כלב קטן וחמוד שרק רוצה לשחק, ובשבילי זה היה אתגר. בהתחלה חשבתי שאילוף הוא בעיקר טכניקות ושיטות - אבל מהר מאוד הבנתי שמדובר בהרבה יותר מזה.
ביום הראשון ל"שיעור" שלנו יצאנו לחצר. כיוונתי אותו לעשות ישיבה בעזרת מטTreat, וכשהוא עשה זאת בפעם הראשונה הייתי מאושר! אבל אז הגיע הרגע שהכל השתבש - רוני פשוט התחיל לרוץ אחרי חתול שחלף לידנו בסיבוב. ניסיתי לקרוא לו, מיהרתי להיכנס למצב "מאמן", אבל הוא לא הסתכל עליי כלל. קלטתי פתאום שאני צועק עליו כאילו שהוא בן אדם שמפר את הכללים בכיתה - וכל מה שהוא באמת רוצה זה לרדוף אחרי החתול הנחמד ההוא.
לאחר התקרית הזו, רגע של מחשבה נחת עליי: אולי במקום לנסות ולהיות המדריך הנוקשה שלו, אני צריך ללמוד להיות חבר שלו? החלטתי לקחת צעד אחורה ולראות את הדברים דרך העיניים שלו. הבנתי שאילוף הוא בראש ובראשונה תהליך של בניית אמון וחיבור בין שנינו.
התחלתי לעבוד על הקשר בינינו במשחקים - זרקתי לו כדור ונתתי לו חיזוקים חיוביים כשחזר אליי עם הכדור בפה ודאג שהמוזיקה גם תהיה ברקע כדי ליצור אווירה נעימה (כן כן, דיברנו בינתיים בחופשיות...). ככל שיותר זמן עבר והקדשנו אחד לשני זמן איכות בלי לחץ של אילוף "מהיר", גיליתי עד כמה זה מדהים לראות איך שהתקשורת שלנו משתפרת.
באחד הימים יצא לי להבין שגם באימון עצמו אפשר לדבר בשפה שאנחנו מבינים. במינימום מילים ופשוט לשלב סבלנות ואמון במהלך האימון יכול להפיק תוצאות מרגשות הרבה יותר מכל טכניקה שתמציאו!
אז אם אתם מתכוונים להתחיל בתהליך אילוף עם הכלב שלכם, זכרו: אל תשכחו ליהנות מהדרך הזו. היא מלאה בלמידה הדדית ונתינה אינסופית!
