לפני כמה שנים, כשחשבתי על טיול לספרד, התחלתי ללמוד ספרדית. לא ידעתי מה מצפה לי, אבל הרגשתי צורך עמוק להתחבר לשפה ולעולם הזה. לקח לי זמן להתגבר על החששות שלי - איך אני אגיד "שלום"? מה אם אטעה? ואיזו חוויה מחכה לי שם?
אז כמו כל אדם נורמלי שנותן סיכוי להצלחות קטנות, החלטתי שאני הולך לנסות לדבר. הגעתי למדריד ודם הלבבות שלי פיעם ממתח ושמחה. בשלב מסוים, נכנסתי לבית קפה קטן, עם ריח של קפה עז ועוגיות טריות. כשראיתי את התפריט בעודי מתאמץ לתרגם בראשי את המילים הספרדיות לניבים הישראלים שלי, ממש הגיע רגע קסום.
כאשר סוף סוף הצלחתי להזמין כוס אספרסו ("un café solo"), היה זה כמו שהשמיים נפתחו מעליי. המלצר החייך אליי והתחיל לשאול שאלות ברצף - איפה הייתי עד כה ומה אני אוהב לעשות בטיול שלי. באותו הרגע הבנתי שלא מדברים רק בשפה אלא גם עם הלב והנפש.
תוך כדי השיחה עמדנו במעגל של קשרים אנושיים שנקשרים סביב מילים פשוטות: גינה פרחים לפתיחת תודעה חדשה - ולא משנה איזו שפה אנחנו מדברים בה. בסופו של דבר יצא שהתפתחה שיחה מעמיקה ומלאת גילויים בין שני אנשים שונים מרקע תרבותי אחר לגמרי.
החוויה הזו גרמה לי להבין ששפות הן לא רק כלי להעברת מידע - הן שער לעולמות חדשים; דרכם אפשר לפגוש בני אדם ברמה האישית ביותר ולהבין שהם אולי דומים לנו יותר מכפי שאנחנו חושבים.
אז טיפ שאני רוצה לחלוק ממקום אישי הוא זה: כשאתם לומדים שפה חדשה או נוסעים במקום זר, אל תפחדו לטעות או להרגיש לא נוח. בדיוק כפי שהשמש זורחת לכל אחד מאיתנו בכל יום מחדש; כך גם החיבור האנושי יכול לצמוח מתוך טעות אחת ספציפית או משפט מגומגם - ואם אתם עושים זאת בלב פתוח ובחיוך, אז כל השאר יקרה מעצמו.
ואולי בפעם הבאה שתעמדו מול בקשה לדבר בשפה חדשה ופחות מוכרת לכם פשוט תחשבו כמו שאני חשבתי אז - מדובר בנתיב לחיים ולעשייה משותפת שעוברת דרך לבבות ואנשים אמיתיים.