בשבוע שעבר יצאתי לשוק האוכל המפורסם של תל אביב. כבר הרבה זמן שלא ביליתי בשוק, ובתור אחד שאוהב לנצל כל הזדמנות לגלות דברים חדשים - זה היה תענוג צרוף. השמש זרחה, והאנשים שסובבים אותך יוצרים אווירה מיוחדת. המון ריחות מפתים התנפלו עלי מרגע שנכנסתי.
עברתי בין הדוכנים: יש שם דוכן עם פיתות וטחינה שמזכירות את ניחוחות המסעדה של סבתא שלי, אני יכול לדמיין את ידיה היפות מכינות את הבצק האידיאלי. ואז היה גם דוכן חמוצים - כזה ששטף אותי בזיכרונות מבית אמא, כשכל יום שישי היא הייתה מסדרת צלוחיות עם קישואים מוחמצים וגזר שטוף בוויניגרט רענן.
באחת הפסקות אוכל התיישבתי ליד דוכן קטן ששלט בו איש זקן שחייך לכל מי שביקר אותו. "ניסוי", כך הוא כינה את המנה שלו - תפוחי אדמה פרוסים שטוגנו בדיוק במידה הנכונה עם מעט מלח ושום ובסוף כמעט נטבעו ברוטב חריף מתוצרת בית. לא ידעתי מה לחכות יותר - הטעמים או הסיפור מאחוריהם.
שאלתי אותו איך הגיע לרעיון הזה והוא התחיל לספר לי שהוא בא לעבודה בישראל לפני עשרות שנים ואיך המטבח הישראלי גנב לו את הלב. אחרי שסיים את הסיפור הקצר הזה הרגשתי שהמנה שלו היא לא פחות ממסורת משפחתית העוברת מדור לדור. השיחה הזו פתחה לי שער לעדויות חיים שמתחברות דרך אוכל - משהו ששמור לנו בלבד.
למדתי שם שיעור חשוב; אוכל מוציא מעמקי הלב סיפורים וזכרונות שאין להם תחליף. אם אתם רוצים להביא צבע וטעם לחיים שלכם, אל תהססו להיכנס בכל פעם לשוק הקרוב לביתכם ולהכיר אנשים חדשים ומנות חדשות תוך כדי חיבור לרגשות שלכם ולמסורות שמתערבות זו בזו כמו במתכון טוב.
אז הפעם הבאה שאתם יוצאים לשוק - תשימו לב למילים שמחכות לכם בין הדוכנים וגם בטעמים עצמם, כי הם יכולים לספר סיפור שלא הכרתם קודם.