כשהייתי ילד, כל פעם שהגעתי אל סבא שלי, הייתי מוצא אותו יושב בסדנה הקטנה שלו, מוקף בכלים וכל מיני פיסות עץ. הוא היה תמיד אומר לי: "כל עץ מספר סיפור - אתה רק צריך לדעת להקשיב". בימינו התזזיתיים, עם העבודה והמרוץ אחרי הזמן, באמת לשמוע ולעבוד בעץ הפך למשהו נדיר.
בשבוע שעבר מצאתי את עצמי מתסכל מהמחשב ומהלחצים היומיומיים. פתאום חזרה אליי ההרגשה ההיא מהילדות - הלב נהיה קל יותר כשהחלטתי לקחת מסור וללכת ליער הקרוב לבית. כאילו שמישהו נגע בי והזכיר לי שוב את מה שסבא אמר.
נכנסתי לתוך היער הח"כ טוב הזה ופשוט קניתי לעצמי פיסת עץ ישרה ויפה. ממש לא משנה איזו סוג או גובה - זה הרגיש כמו שיחה עם חבר ישן. התחמשתי בכמה כלים בסיסיים וסיימתי לבנות שולחן קטן שעליו אני יכול לשתות כוס תה בשקיעה.
בתחילת הדרך היו רגעים של חוסר ביטחון. לפעמים המסור לא בדיוק חתך כמו שרציתי או שהשולחן יצא קצת מעוקם. אבל בדיוק שם גיליתי משהו חשוב - לפעמים הכישלונות הם אלה שמעניקים ליצירה הזו את האופי שלה. יש משהו מרגש בלראות שאין דבר כזה "מושלם" ובכל טעות יש הזדמנות ללמוד ולהשתפר.
אז אם גם אתם מרגישים שהעולם סביבכם סואן ומלא רעש, תנו לעץ לדבר איתכם! אין צורך להיות נגר מקצועי; צריך רק רצון ותעוזה להתחיל ליצור במו ידיכם. כשאתם עובדים עם חומר כזה טבעי, אתם מאפשרים לעצמכם להתנתק לרגע מהמציאות וליצור משהו שהוא לגמרי שלכם.
ולסיום, טיפ קטן שאני למדתי בדרך: תקפצו על הרעיונות שלכם! תתחילו אפילו מדברים קטנים ותראו איך במהירות תוכלו להפוך חלומות מציאות וחוויות!
מאחל לכם יום מלא השראה ויצירתיות!