היה זה יום שישי אחר צהריים, כשנכנסתי לסדנה למוזיקה ואומניות שיריתי בה מבלי לדעת למה לצפות. השמש שקעה לאיטה ומילאה את החלל באור רך, ואני הרגשתי כאילו הגעתי למקום שמזמין אותי להיות מי שאני באמת.
המנחה נראתה כמו דמות יוצאת מהאגדות - עם חיוך רחב והאוויר מלא במקצב של חופש. היא פתחה את הסדנה בשיר פשוט שכולנו הצטרפנו אליו בעונג, וכך התחלנו לשחרר קולות שאפילו לא ידענו שיש בנו. במהלך השעות הבאות, כל אחד מאיתנו התחבר למוזיקה בדרכו שלו - חלקם שרו בקול רם, אחרים רק עשו הפסקות קלות מאחורי כלי נגינה שונים.
גם אני בחרתי להצטרף ולקחת חלק בכל החגיגה הזו. פתאום גיליתי שאני מסוגל לבטא רגשות דרך המנגינות והקולות של עצמי. ראיתי איך אנשים סביבי מתחילים להיפתח גם הם; אישה אחת שיחקה עם גיטרה קטנה וכל בית בשירה שלה נשמע כקול הלב שלה מדבר ללא פחד.
ביום הזה למדתי משהו חשוב: מוזיקה היא יותר מסתם צלילים; היא מפלט מרגש שבו אפשר למצוא תמיכה ושיתוף פעולה אמיתי. כשעושים מוסיקה יחד, הסטיגמה והלחצים היומיומיים נעלמים לרגע - כולנו פשוט שם בשביל הביטוי שלנו.
אז טיפ קטן ממני: אם יש לכם הזדמנות להשתתף בסדנאות כאלה או דומות להן - אל תחשבו פעמיים! תגיעו למשפחה מוזיקלית שתעטוף אתכם ברוח טובה ותאפשר לכם לגלות צדדים חדשים בעצמכם כשהכל מוגש בדרך שלא דורשת יומרה אלא מביאה איתה חופש ואמת פנימית.
בסופו של דבר, המוסיקה לא הייתה רק אמצעי להביע את עצמנו אלא גם גשר לקשרים עמוקים וחדשים שנוצרו במקום שלא צפינו בו בכלל.