אתמול זכיתי לראות מופע שהחזיר אותי לשורשים שלי, לכל התחושות והרגשות שהיו לי כשהייתי נער. ההופעה התקיימה בפארק קטן במרכז העיר, עם עבריינים נוגעים ומוזיקה שבאמת נגעה בלב. יש משהו מיוחד בלהיות חלק מהקהל - האנרגיה שזורמת באוויר, החיוכים שמתחלפים עם דמעות של התרגשות ולעיתים גם הוויסות שנעשה כשהמוזיקה מלווה אותנו.
אני זוכר את הרגע שבו האמן עלה לבמה. הוא פתח בשיר שלא שמעתי שנים רבות, והנה אני פתאום מוצף בזיכרונות מבית הספר: חברים צוחקים, ראשון לציון בתור ילדות מתחת לאורות כולו מבריק ותקוות שאין סופם. זה היה כמו לחזור בזמן ולהרגיש שוב את כל הדברים שחשבנו ששכחנו.
עברו כמה חודשים מאז הפעם האחרונה שראיתי מופע חי. בתקופה הזו אני ניסיתי להתרגל לכאב ולשגרה החדשה של החיים בעידן המודרני. אבל ברגע שהוא השתהה על הבמה וביקש מאתנו להשתתף - לפתוח את הלב ולהניח למילים לזרום פנימה - פשוט קרו לי דברים שאני לא יכול להסביר.
ואולי זו תובנה חשובה ששווה לחלוק: אל תפספסו להזדמנות להיות חלק מהחוויה הזאת! כי מופעים חיים הם יותר מרק מוזיקה; הם רגעים של חיבור בין אנשים, סמלים לשיתוף ולחיים עצמם. אם אתם מתכננים הולכים להופעה כזו בקרוב, עשו לעצמכם טובה - התמקדו במה שקורה סביבכם וצפו בדרכי ההתמודדות שלכם עם רגשות בחיים היו האנושיים ביותר , דווקא שם בחוץ - תחת הכוכבים או באולם גדול וסואן.
אם יש לכם טיפ אחד שאני יכול לתת לכם - אל תהססו לרקוד! גם כשזה נראה מוזר או לא במקום (וכאן אני מדבר מתוך ניסיון אישי), לעיתים רק כאשר אנחנו נותנים למוזיקה לקחת אותנו אל מעבר למה שאנחנו מכירים - אנו באמת משחררים את הלב שלנו להיות כמו שהוא אמור להיות: פתוח ואוהב.
אז אם לא יצרתם עדיין זכרונות מהמופעים החודשיים שלכם - זה הזמן לעשות זאת!