חזרתי לפני שבועיים מטיול קצר בצפון, שטוף ברגשות שהפתיעו אותי. חשבתי שאני יוצא ליום כיף עם חברים, ולמרות שתכננו סיור קלאסי של מסלולי טיול ואוכל טוב, בסופו של דבר מצאתי את עצמי בתוך חוויה שהקפיצה לי את כל החושים.
התחלנו את היום בגבעות הירוקות של הגליל העליון. השמש זוהרת וחדשה כמו החיים עצמם. כשחנינו ליד נחל שעליו שמעתי רבות, החלטנו לצעוד כמה צעדים ולהתקרב למים הצלולים. אני זוכר שבדיוק כשהגעתי לטף המים, הרגשתי כאילו הם פוגשים אותי כמו ידיד ישן שלא ראיתי זמן רב. התיישבתי על הסלעים והקשבתי לפכפוך המים - יש בו משהו שיכול לגרום לך לחשוב על הדברים החשובים באמת.
במהלך הצהריים הלכנו לאכול במסעדה מקומית שכפי הנראה אף אחד מאיתנו לא היה מכיר אם לא היינו עוצרים בדרך. האוכל היה פשוט אבל מלא בטעמים ושורשיות שנעשה באהבה. זה הזכיר לי שיש כל כך הרבה יופי בדברים הקטנים בחיים - אוכל פשוט שעושה אותך מאושר.
אבל מה שקרה אחר כך לקח אותי ממקום רגוע בקלות רבה מדי לתוך סערת רגשות אמיתית. אחרי הארוחה פנינו למערת קשת - אתר שמסמל טבע בלתי נגמר בשילוב עם קסם אנושי. כשהגענו לשם, תפס אותנו שקיעה מדהימה ששירטטה את השמיים בכל צבעי הקשת הדמיוניים שעליהם גדלים בקירות הנפש שלנו.
עמדתי שם כמו מוקסם וניסיתי להבין באמת מה עבר עליי במהלך היום הזה. הבנתי שהטיולים האלו אינם רק ביקורים בנופים חדשים אלא גם מסעות לתוך עצמנו - להרגיש חי מחדש בתקופה שבה הכל מרגיש רץ מהר מדי.
אם אתם חושבים לטייל או לתכנן יום כיף במקומות שאולי מישהו כבר המליץ לכם לבקר בהם - אל תסתפקו בזה! קחו רגע לעצמכם כדי לגלות גם דברים קטנים, אנשים נפלאים ומקומות שיכולים להתחבר עמוק אליכם בצורה שלא דמיינתם שתצא מזה משהו כזה משמעותי.
וחשוב לזכור - לפעמים המסלול הכי טוב הוא זה שאינכם מתכננים מראש!