שנים רבות אני נוהג להיכנס לספריות, ולכל אחת מהן יש את האופי שלה. אבל לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי בספרייה קטנה ולא מוכרת בעיירה ששכחתי את שמה. קירותיה היו מלאים במדפי עץ כהים, וכל ספר היה כמו יהלום מבריק, מחכה שמישהו ייקח אותו הביתה.
אני זוכר את היום ההוא מאוד טוב. התיישבתי בכיסא בסמוך לחלון הרחב שחשף נוף ציורי של גבעות ירוקות. פתחתי ספר מרגש על הרפתקאות בלב הים ומצאתי את עצמי מתמזג עם הדמויות והעלילה בצורה שלא חוויתי זמן רב.
באמצע הקריאה אני פתאום רואה אשה מבוגרת מתקרבת אלי. היא החזיקה בידיה ספר גדול, כמעט כמוה בשנים. “זו הייתה אהבה הראשונה שלי”, היא אמרה בחיוך רחב, “ולפני שנים רבות גם סיפרתי לילדים שלי על הים הזה.” בדרך כלל הייתי חושש ממפגשים כאלה, אבל הפעם זו הייתה הזדמנות ללמוד מאדם עם ניסיון חיים עשיר.
שוחחנו במשך זמן מה על הספר ועל איך הוא השפיע עליה בילדותה. היא סיפרה לי שהיא הגיעה לספרייה הזו באותו גיל ושהניסיון שלה חינך אותה לאהוב את המילים ואת הכוח שיש להן לשנות חיים. בכל פעם שהייתה מדברת, ראיתי בעיניה ניצוץ ואור - כאילו כל סיפור שנתנה לגיבוריו עדיין חי בתוכה.
מאז אני מכיר בעוצמת המקום הזה שנקרא ספרייה: זה לא רק מקום לקחת בו ספרים; זה מקום לחוות חיבורים אמיתיים עם אחרים ובין עצמך דרך המילים והמנגינות שמועברות בין דף לדף.
אם אתם מוצאים את עצמכם משוטטים בעולם הלחוץ שלנו ושואלים איפה לחדש אנרגיות או לפתח שיחות מעוררות השראה - פשוט תנו לספריה הזדמנות! אולי תמצאו שם לא רק ספר שמתאים בדיוק לרגע שלכם אלא גם אנשים שיעשו לבכם שמחה וישאירו איתכם משהו לתמיד.
תמיד זכרו: בתוך הקירות האלו מסתתר עולם אינסופי, מוכן להתגלות ולגעת בנפש שלכם בדרכים הכי מפתיעות שיש.