לפני כמה חודשים, יצא לי לשבת עם אחד מחבריי הוותיקים בבניין שהקמנו יחדיו. הוא בנאי מדהים - ידיים ששואבות את הכוח מהאדמה, עיניים שמבינות כל אבן כאילו היא מספרת סיפור. באותו יום חם מאוד, בעודנו מתפעלים מעבודות השיפוץ וההתחדשות של הבניין, פתאום הוא עצר והחל לספר לי על תחילת דרכו.
"באתי לעבודה בפעם הראשונה", הוא אומר לי בחיוך רחב. "הייתי נער בן 17 עם חלומות גדולים ולא מעט פחדים. כל כך הרבה שאלות השתעשעו במוחי - אם אני מתאים לזה? האם אצליח ללמוד את המקצוע הזה?". בתמונה שצייר בפי רוחו הייתה דמותו של צעיר חרש עץ לבן וחדש מול עולם מרשים של קירות ואבן - המקום שהוא עתיד להפוך לבית עבור אנשים רבים.
והוא סיפר איך למד להעריך את העבודה שלו לא רק כעיסוק אלא כחלק בלתי נפרד מהמציאות שסובבת אותנו. בכל פעם שהוא בונה קיר או מניח בלוק, הוא משקיע טיפה מהנשמה שלו בעבודה וביחסים שנוצרים במהלך הדרך - עם המעסיק, עם שאר העובדים ועם בעלי הדירות שעבורם הוא עושה זאת.
החוויה הזו עוררה בי זיכרונות בעצמי ממפגשים עם אנשי מקצוע שונים שבנו אצלי בסיסים חשובים בחיים שלי. הדברים הקטנים הם האמיתיים ביותר - הביקור בשטח המרגש שאחרי סיום עבודה ארוכה שבו אתה רואה תוצאה מוחשית של השקעה אישית מקסימה.
אני חושב שכאם אתם רוצים להיות טובעים במכלול החיים שמסביבכם ובהצלחות שאתם צוברים - אל תשכחו להשתמש בכוחות וביכולות שלכם כדי לבנות גם ביחסים אנושיים אמיצים ועמוקים יותר בקהילה שבה אתם חיים. לכולנו יש כוח להשאיר אחרינו השפעה חיובית דרך המקצוע שלנו, בין אם אנחנו בנאים או בתחומים אחרים.
אז בעתיד הקרוב כשאתם מסתכלים על הרקע החשוב סביבכם ותוהים עד כמה המשמעות נעוצה בהם - דעו שהמאמץ הכנה שלכם יוצר משהו הרבה יותר גדול ממה שנראה לעין.
