לפני כמעט שנה, החלטתי לאמץ גור כלבים קטן וחמוד בשם טופי. אני זוכר את הרגע שבו הוא נכנס הביתה - עיניו הגדולות והסקרניות, פרוותו הרכה והנאה. אבל אז הגיע שלב האילוף, ולא בקלות התמודדתי עם זה.
בהתחלה הכל היה מאתגר. טופי היה שובב ביותר; קפיצה על מבקרים, לרדוף אחרי צללים וללעוס נעליים כאילו היו צעצועים הכי מדהימים בעולם. ניסיתי ללמד אותו לישון בעגלה או לעבור בשקט ליד השולחן, ובכל פעם שהאכזבה שטפה אותי, גיליתי מחדש כמה הוא מתוק ורך.
יום אחד החלטתי לקחת גישה שונה - במקום לכעוס עליו שהוא לא מקשיב לי, ישבתי איתו בחצר ושיחקנו יחד. תוך כדי המשחק התחלתי ללמד אותו פקודות פשוטות כמו "שב" ו"אל תיגע". ברגע שסיפרתי לו מה אני מצפה ממנו בצורה חיובית ועידוד מלא באהבה, ראיתי איך משהו זז בו. הוא החל להקשיב יותר ולהגיב לפקודות שלי.
המסקנה היא שאילוף לא צריך להיות מלחמה אלא חיבור אמיתי בין בעלי חיים לבני אדם. כשאנחנו מראים להם אהבה וסבלנות - הם מגיבים בהתאם ומפתחים מערכת יחסים עמוקה יותר עם בעליהם.
טיפ קטן ממני: אל תחשבו על אילוף כעל משימה מעיקה אלא כהזדמנות ליצור קשר משמעותי עם חיית המחמד שלכם. אפשרו לעצמכם גם להשתעשע ולעשות טעויות בדרך - בסופו של דבר מדובר בהרפתקה משותפת שמעצבת את שניכם!
אז בפעם הבאה שאתם מנסים ללמד את כלבכם משהו חדש - אולי תחלקו מכמה רגעי משחק? הרבה יותר קל להעביר מסרים כשיש בסיס טוב של אמון ואהבה!