לפני כמה שבועות, החלטתי לעשות סיבוב במכולת השכונתית. לא היה לי שום דבר ספציפי ברשימה, אבל תמיד יש משהו קסום בשיטוט בין המדפים, כאילו אני מחפש אוצרות שהזמן שכח. המכולת הזו היא לא סתם מקום לקנות אוכל - זהו עולם קטן ומלא חיים.
כשנכנסתי פנימה, הריח של לחם טרי פרס את עצמו על פני ואני התחלתי לשלוף תקליטים מהעבר - תמונות מתוקות של ימי שישי בילדות. זכרתי את אמא שלי שולחת אותי לבית דודה רינה עם סל קניות שאמור היה לכלול עגבניות, חלב ולחמנייה אחת כדי להגיע למפגש המשפחתי בהרגשה טובה. החופשה האחרונה מדודת רינה הייתה כל כך מתוקה בזכות הלחמנייה ההיא ואיך היא הכינה ממנה פיצה מפתיעה עם גבינת צהובה וקטשופ.
באותו רגע במכולת, הייתי מוקף באנשים שממהרים לקנות ולהתמקצע בקיצור הזמן שלהם - אבל אני? אני פשוט נעצרתי ליד המדפים והתחלתי לבחור מוצרים כמו שילד בוחר צעצועים בחנות משחקים. פתאום הבחנתי ביוגורט בטעם שזיף שלא ראיתי שנים רבות וזה מיד הזכיר לי את הקיץ הארוך בו צחקנו על הדשא אחרי לימודים בבית הספר.
קרה לכם פעם להיתקע בעבודה ולגלוש אונליין רק בשביל לשמור על מצב רוח טוב? אז ככה קרה לי גם הפעם - התאהבתי ביוגורט הזה והחלטתי לקחת שניים הביתה בכדי שיהיה למראה מגוחך מול המרגרינה הסגולה והשימורים שהתכווננתי לקחת.
בעזרת כל אלה חזרתי הביתה כשהלב שלי מלא בנוסטלגיה ובשמחה קטנה שנקשרה לסלים האלימים האלה שאני נושא בידיים שלי בדרך לדלת הביתית שלי. הטיפ שלי אליכם הוא: כשאתם נכנסים לחנויות מכולת או אפילו לסופרמרקט הגדול יותר, קחו רגע לעצור ולהיזכר בטעמים ובזיכרונות שלכם מעולם האוכל. לפעמים הם נחוצים לנו הרבה יותר משאנחנו חושבים. אתם יכולים לגלות מחדש דברים שאתם אוהבים ולא ידעתם עד כה שהם עשויים להזכיר לכם ימים מתוקים פון פעם.
אז בפעם הבאה שתיכנסו לסופר או למכולת השכונתית שלכם - אל תשכחו להקשיב ללב שלכם וגם לנשמה!
