אתמול, כשישבתי במטבח שלי, הריח של קמח טרי התערבב עם זיכרונות ילדות. אמא הייתה מביאה הביתה לחמים שנאפו בדיוק באותו יום, ושום דבר לא היה טוב יותר מלחם חם עם חמאה נמסה. זה תמיד היה טקס של אהבה וחיבור משפחתי.
החלטתי לנסות להכין את הלחם הזה בעצמי. התחלתי בהכנת הבצק - לשים אותו בידיים, להרגיש את המרקם משתנה עד שהוא נהיה גמיש ורך. כל פעולת לישה גם העלתה בי תחושות נוסטלגיות; רגעים שבהם הייתי ילד שוטף כלים לצד אמא בזמן שהיא עוסקת בבלילה.
כשסיימתי להכין את הבצק והנחתי לו לתפוס, ישבתי מול החלון וחשבתי על כמה דברים בחיים שלנו נשמעים מסובכים - קריירה, קשרים בינאישיים ואפילו החיים עצמם; אבל פה מדובר באמת בדבר פשוט: קמח ומים הפכו למשהו קסום אם רק יודעים לפתח בו סבלנות ואמונה.
לאחר שעה בערך הבצק תפח כמו שאני תמיד חלמתי שיהיה. הכנסתי אותו לתנור והתמלא הבית בריחות שטלטלו אותי אל המימד שבו הכל אפשרי. לקראת סוף האפייה, הלחם הזה התחיל להתממש ולהתגלות עד שסוף סוף יצא מהתנור כשהוא פריך מבחוץ ורך מבפנים.
וכל כך מהר הכול התמקד ברגע אחד קטן - חתיכת לחם חמה שהצליחה לעורר רגשות עמוקים כאלה בלבי. אספר לכם סוד - הכנתי כמות כפולה והבאתי חלקה לשכן שלי שגר לבד ממול. החיוך שלו כאשר טעמו הראשון פגש בשפתיו היה השיא של כל החוויה הזאת עבורי.
אז טיפ שלי אליכם: אל תחששו להתלכלך בקמח ולעבוד עם הידיים שלכם. מתכון ללחם או מאפה פשוט הוא לא רק מזון; זו דרך נהדרת להתחבר לעצמכם ולזכרונות מהעבר ולבנות קשרים חדשים בעתיד.
שיהיה לכן / לכם הרבה מחמצת בלב!