לפני כמה חודשים, ישבתי בסלון שלי עם קנבס ריק למול עיניי. היה זה יום לא פשוט - תסכול מהעבודה, דאגות אישיות שהשתלטו על המחשבות והרגשה כללית של חוסר מובן. ניסיתי לצייר, חושבת שאם רק אגלה את כישורי הייחודיים, אולי אז אמצא קצת שלווה.
אבל שום דבר לא יצא מהידיים שלי. כל צבע שבחרתי נראה לי שגוי ולא מתאים; השורות שהתחלתי לשרטט נראו כמו בלגן מוחלט. ואז פתאום, בתוך כל הרעש הזה, התחלתי לחשוב על איך אני תופסת אמנות - את הצורך להראות משהו "מושלם", בזמן שזה בדיוק ההפך ממה שאני רוצה להעביר בעצמי.
הייתי צריכה לשנות גישה. במקום לנסות שיהיה לי מושלם ונכון בכל פרט ופרט, החלטתי לפשט את הכל ולתת לרגש לדבר זכות. לקחתי צבעים שחביבים עליי - צהוב אידיאלי ושחור כהה - והתחלתי לערבב ולצייר ללא חשש. הנחתי למכחול לרקוד בחופשיות על הקנבס כאילו הוא יודע לתאר מעורר רגשות שלא יכול להסביר במילים.
ופתאום זה קרה! מתוך הכאוס התחילה להתגבש תמונה שנראתה תחילה מטרידה ולא ברורה עד שסוף סוף באור חלש היא הפכה לכל כך מוחשית משהצבעים התמזגו לחוויות חיים מרגשות ששמרנו בליבנו. קינחנו בשפתיים מחייכות בתמונת שלום פנימי.
נזכרתי בלא מעט רגעים בחיי שבהם הדברים לא הלכו כפי שתכננתי אבל דווקא מהם צמחו דברים יפים ומפתיעים; מערכת יחסים חדשה שהתפתחה ממפגש מקרי או החלטות שעשיתי מתוך כאוס שהסתבר כאפשרויות חדשות ומשמחות.
אז אם אתם אוהבים ליצור ואפילו נתקלתם בקירות באמצע הדרך - אל תתייאשו! לפעמים צריך לעבור דרך הבלגן כדי למצוא את היופי הפנימי שלנו ואת הדרך האמיתית בה אנו רוצים לבטא עצמנו. תתנו לדברים להיות לא מושלמים כי בסופו של יום זה מה שעושה אותנו אנושיים וזה מה שמאפשר לנו להתחבר יותר לשאר האנשים סביבינו.
אתם אף פעם לא יודעים אילו יצירות מדהימות מחכות לכם מעבר לסף ההצלחה המראה!!