ביום שישי האחרון, כשחיפשתי רעיונות למתנה לבת שלי לתשיעי שלה, גמלה בליבי החלטה לצאת לסיבוב שוק בפלורנטין. אני זוכר את השמחה בעיניים שלה כשהייתה קטנה יותר - צבעים תמיד ריתקו אותה. לא משנה אם זה היה בציור או בבחירת בגדים; כל גליל צבעוני של צבע מים גרם לה לשמוח.
כשהגעתי לשוק, התפזרו סביבי ים של ילדים ומבוגרים כאחד, והרהרתי איך כל אחד מהם מייצג סיפור ייחודי וצבע משלו. בדרך כלל אני רואה את האנשים ככה - כקנבס עם הרבה מאוד גוונים משולבים יחד - אך הפעם הרגשתי את הצבעים בעוצמה רבה יותר.
עברתי ליד דוכן של אמנות רחוב מלא ציורים צבעוניים שלא יכולתי לעמוד בפני שלהם. עיינתי ביצירות ואחת מהן תפסה לי את הלב - תמונה גדולה של פרפר על רקע טורקיז עז וצהוב בוהק. הפרפר הזה נראה כמו שהוא מנסה לברוח מהבד ולהשתחרר אל העולם האמיתי. קניתי אותו מיד ושלחתי אותו לבית עם הכרטיס הברכה המיוחד שהכנתי בינתיים.
כשנתקלנו בזה מאוחר יותר בבית, הבת שלי חייכה בהתרגשות אמיתית וקראה: "אבא! זה בדיוק כמו בתחושת אביב!" באותו רגע ידעתי שחוץ מהמילים שאני אומר לה, גם החוויות הקטנות האלה הן חלק בלתי נפרד מחינוך שלנו כחברים וגם כהורים.
לאורך הדרך למדתי שבאמת הכל יחסי - העבר שלי תלוי בצבעים שסביבי והתחושות שהם מעוררים בי מדי יום ביומו. אז עשיתי לעצמי החלטה פשוטה; בכל פעם שאוכל לשלב עוד צבע בחיי או בחיי הילדים שלי, אעשה זאת בשמחה ובאהבה.
אז בפעם הבאה שאתם פוגשים בחנות או בבית ספר בדף צביעה או במשהו כתום וצהוב ששוטף לכם את העיניים - עצרו לרגע ותחשבו איזה משמעות יש לו בשבילכם ומה הוא יכול ללמד אתכם על החיים שלכם ואולי גם להעניק לכם קצת נוסטלגיה חיובית וחמה.
ציורים נחוצים לנו לא פחות מאשר טבע ונופים ירוקים; אפשר לומר שהצבע הוא הניגון שאנחנו דורכים עליו בדרכנו לחיים יפים יותר.