לפני כמה חודשים, לקחתי את עצמי לשבוע של רפלקציה - חשבתי על כל מה שחשוב לי ולמה אני רוצה לראות בחיים שלי. פתאום קרה לי משהו מעניין: פניתי לראייה שלי. השנים עברו, ורק לאחרונה הבנתי שהמשקפיים שלי כבר לא מתאימים לי. ובכן, החלטתי לקחת צעד קדימה.
נכנסתי לחנות האופטיקה השכונתית שבדיוק פתחה דלתותיה מחדש אחרי שיפוץ מרשים. הריח של העץ החדש והצבעים הנעימים עשו לי תחושה טובה בלב. ההתלבטות בין מסגרת למסגרת הפכה למעין טקס: קיבלתי עצות משני מוכרים אדיבים שהיו המומים מההתלהבות שלי - "לאן אתה הולך עם המשקפיים האלה?" הם שאלו ואני חייכתי והרגשתי שזה יותר מעוד זוג משקפיים; זה היה תהליך של שינוי שמתחיל בראייה.
לבסוף בחרתי מסגרת שהרגישה כמו התגלמות האישיות שלי - קצת נועזת, אבל בו זמנית גם מחוברת לקרקע. כשהרכיבו לי את העדשות החדשות, זה היה כמו להדליק מנורה בחדר אפל; הכל פשוט נראה ברור יותר ויפה יותר - צבעים חיים שאפילו לא זכרתי איך הם נראים!
ואחרי שהתמכרתי לתחזוקה ההולמת של זוג משקפי ה"חדשים", הבנתי שלא מדובר רק ברגע הזה אלא בכל הבחירות שעשינו בעבר שבנו אותנו בהווה שלנו. זה הזכיר לי שהמרחק או הקושי לפעמים הוא חלק בלתי נפרד מהתקופה שאני נמצא בה; ששינויים יכולים להיראות מפחידים אבל הם בסופו של דבר אחד הדברים הכרחיים כדי להתחדש.
אז כשאתם חושבים על שינוי, תהיו אמיצים! אל תפחדו לבדוק דברים חדשים, בין אם זו המסגרת שלכם ומשהו קטן כמו משקפי ראייה או פרויקט חלומי שחיכתה לו שנים רבות בניגוד לשגרה שלכם.
וכשהחיינו יתמלאו בצבעים אלו ואחרים, הרבה פעמים אנחנו נגלה שאנחנו ממש לא חייבים לחכות לגורמים חיצוניים בשביל להתחיל לראות אחרת. החיים הם באמת בשביל לחגוג אותם רגע אחרי רגע-ושרואים אותם בצורה חדשה תמיד אפשר למצוא בהם עוד סיבות להיות מאושרים!