כשהייתי בן 18, החלטתי לעשות קעקוע ראשון. זה היה רגע מכונן בשבילי, כמו להתחיל פרק חדש בחיים. במשך שנים רבות התעסקתי בשאלות מהותיות על עצמי: מי אני? מה אני רוצה להיות? ולמה בעצם כל כך מפחיד להשאיר חותם גופני כזה שיילך איתי לכל מקום?
את הקעקוע בחרתי לעצב באופן אישי - סמלים של דברים שאהבתי: תווים מוזיקליים שמשקפים את האהבה שלי למוזיקה, וצמח מקומי שאני אוהב שמזכיר לי את הבית. הליך הקעקוע עצמו היה מרגש ומלחיץ בו זמנית. הייתה שם תחושת חירות, כאילו סוף סוף יש לי הזדמנות לבטא את עצמי בצורה אמנותית.
עם הזמן הבנתי שהקעקועים לא רק עוטפים אותנו באומנות, אלא גם מספרים סיפור - סיפור של כאבים שחווינו, הצלחות שהשגנו ואנשים שהשפיעו עלינו. מיד אחרי הקעקוע הראשון עשיתי פירסינג באוזן הימנית שלי. חשבתי שזה יוסיף עוד שכבת אופי והרגשתי ממש מצוין עם ההחלטה הזו.
אבל כדי לשמור על הפירסינג והקעקוע לאורך זמן, צריך לדעת להקשיב לגוף שלך ולהתייחס אליו ברצינות. טיפ חשוב בכל הנוגע לפירסינג הוא לשמור על higiene נכונה - לנקות ולהשתמש במוצרים המתאימים כדי שלא יהיו זיהומים או דלקות.
בהמשך הדרך, הפכתי מבעל קעקוע אחד לסטודנט לקישוט גוף; ניסיתי הרבה סגנונות שונים והתנסיתי בעבודות עם אמנים שונים - כל אחת מוכיחה לי דבר אחר על עצמי ועל איך אני רואה את העולם.
לאורך השנים פגשתי אנשים שבחרו קעקועים ופירסינג בהתאם לתחושותיהם וניסיונם החיים, וזה באמת מדגים כמה אנחנו כולנו קשורים בניסיון שלנו למצוא את עצמנו ואת הזהות האישית שלנו דרך אומנות הגוף.
בסיסמה "להתבטא זה לחיות" מצאתי נחמה וחופש בקמעות שאני לובש על העור שלי ובצורות ההבעה שבהן בחרתי לתאר את המסע שלי בעולם הזה. קחו רגע לחשוב - אילו סימנים הייתם רוצים לשאת איתכם לנצח?