לפני כמה חודשים, החלטתי להירשם לסדנה לכתיבה. אני לא יודעת מה גרם לי להתגייס לכך - אולי ההרגשה שזה הזמן שלי לשתף ולהביע, ואולי זה היה עונג הרעיון של לחקור חלקים התבוננותיים עמוקים יותר בתוכי. בכל מקרה, נכנסתי למקום הזה עם לב פתוח ונפש סקרנית.
הגענו כל המשתתפים לסדנה ולא ידעתי למה לצפות. אפשר לומר שזו הייתה קבוצה מגוונת - אנשי מקצוע, הורים וכמה צעירים עם חלומות בוערים בעיניים. ובאותה נשימה, גם חששות ברקע; כמו שאומרים: כל אחד מחזיק בסיפור שלו.
בהתחלה התקשיתי לשחרר את עצמי, אך מתישהו במהלך היום הראשון ניגש אליי אחד המשתתפים ושאל אותי מה הסיפור שלי. בשיחה הפשוטה הזו הוא נתן לי להבין שיש ערך לכל ניסיון אישי שאני חווה, שגם הדברים הכואבים באים להצמיח אותנו אם רק נבחר לדבר עליהם.
למדנו טכניקות שונות לכתיבה: איך לתאר רגשות בצורה מדויקת ואותנטית עד שתוכל להרגיש אותם שוב; איך קצת אומץ ופגיעות יכולים להביא נשימה חדשה לטקסטים שלנו. קיבלנו משימות רבות - לפעמים מצחיקות, לפעמים כואבות - והכל כדי להוציא מאיתנו את העמק שנמצא בחוץ ולבחון מה יש בפנים.
אחת המשימות זכורה לי במיוחד: היו צריכים לכתוב מכתב לעצמי בגיל 15. כשהתחלתי לכתוב גיליתי שהייתי צריכה הרבה יותר אהבה וחמלה מגיל ההתבגרות שלי ממה שחשבתי קודם לכן. לכתוב את המילים הללו השאיר בי תחושה של ריפוי וגם הקלה רבה.
כמו כן למדתי ששיתוף הוא כוח עצום שמאפשר לנו להיות באמת מי שאנחנו ללא מסכות או פחדים. אחרי שבועות של תהליך אינטנסיבי גיליתי איזו משמעות יש למילה "קהילה". כשאנחנו פוגשים אנשים שחולקים איתנו כאב ודאגות דומות אנחנו מצליחים לראות לא רק אחרים אלא גם עצמנו באור חדש.
והטיפ שלי לכם? אל תהססו להשתתף בסדנאות כאלה. לא משנה אם אתם מתחילים בזה או לא - זו דרך מופלאה להכיר צדדים חדשים בעצמכם ואנשים נוספים שהם בדיוק כמוכם אבל עם סיפורים לחלוק ורגעים ללמוד מהם.
אני ממליצה לכם לחקור בקפידה לפני שאתם בוחרים סדנא; בדקו איזה שילוב בין הנושאים עשויים לרגש אתכם ביותר וליצור חיבור אמיתי בתוך תוככם ובינה לבין המשתתפים האחרים .
אתם לעולם לא יודעים איזו אבן יקרה תמצאו בדרכיכם החדשה!