לפני כמה שבועות החלטתי לעבור על פני כל המציאות הקטנה שלי ולחפש מקום בו אוכל לשכוח קצת מהשגרה ולשחרר את הלחצים. יצאתי בערב אפור, אבל חי ונושם, עם חיוך קל על השפתיים, לעבר אחד הברים המוכרים בעיר. כבר כשהגעתי לשם נלהבתי מהאטמוספירה: ריח של משקה קולי מתערבב בשיחה חיה, והאורות הרכים משרים תחושת חמימות.
יש משהו מיוחד בברים - הם כמו מקלטים קטנים שבהם אנחנו יכולים לזכור מי אנחנו מעבר ליום-יומיות שלנו. התיישבתי ליד הדלפק ועיני נתקלו בעיניים של אדם זר שישב לידי. אחרי רגעים ספורים שבו מבטי העולם הפנימי שלנו זרח באותה אחווה לא מדוברית. החלפנו כמה מילים ופתאום שמעתי סיפור שהוא אמר - סיפור על חיים שצבעו אותו בטעמים ובצבעים מרגשים.
הוא דיבר על המסעות שלו בעולם ועל הדרך שבחר לפתח את התחביב שלו לציורי רחוב ברחובות ערים שונות. הדבר הזה פתח לי עולמות חדשים ותובנות חדשות לגבי איך שכל אחד מאיתנו מוצא דרך לבטא את מה שיש בתוכו בדרך מיוחדת ושונה.
ולהשאיר בזיכרון טיפ קטן שלמדתי במהלך הערבים האלה - כשאתה יושב בבר ומדבר עם אנשים זרים, תזכור שהסיפורים שלהם עשויים להוות מראה עבור שלך. יש בגילוי הזה קסם שמאפשר להתחבר לחוויות אנושיות ברמה העמוקה ביותר. אז בפעם הבאה שאתה נכנס לבר כלשהו, אל תתפשר רק על כוסות ודיבורים יומיומיים; נסה להעמיק ולהקשיב לסיפורי חייהם של אחרים - זה יכול לפתוח לך דלתות שלא ידעת שקיימות.
אז בפעם הבאה שתמצאו את עצמכם בבר, אל תשכחו להביט סביבכם ולהקשיב לקולות שעוטפים אתכם - שם אולי תמצאו לא רק משקה מצנן אלא גם חלק מהנשמה שלכם שנדחק בצדדים בחיי היומיום המעייפים.
