כשהחיים שלי הפכו לעיסוק יומיומי בהישרדות - עבודה, ריצות עם הילדים, מטלות ביתיות - מצאתי את עצמי נזכר במקומות שהיו פעםו דינמיים, מלאי חיים ושיחות מרגשות. אחד מהברים העירוניים שבהם ביליתי רוב שעות הערב בזמנים שהייתי צעיר יותר נמצא רק כמה רחובות ממני. החלטתי לקפוץ לשם סוף שבוע אחד.
כשהגעתי, היה קשה להאמין שחלפו כל כך הרבה שנים מאז הפעם האחרונה שהרגשתי את האווירה המגניבה הזאת. התיישבתי על הבר ופשוט הבטתי מסביב. אותו ברמן ידוע שמניח כוסות בגבורה כמו שיש לו צדדים רבים לכמויות אלכוהול שעוברות דרכו גרם לי לחייך. הוא עדיין חי ונושם את חיי הלילה.
ביקשתי בקבוק בירה ושוחחנו קצת מעבר לבר - על טיפים להכנת קוקטיילים ובחירת הרוסו ביותר בעיר (היו לו כמה המלצות נהדרות). ולאחר מכן הגיע אדם זר שנראה כאילו שהוא יצא מתוך סצנה מסרט רומנטי ישן. התחיל לדבר איתנו בסלנג של שנות ה-90 והזכיר לי את הזמנים שהתעסקנו בלחלום במקום לעבוד קשה כל היום.
פתאום גיליתי כמה אני מתגעגע למפגשים האלה - לאנשים שונים שאפשר לטעון מהם דבר או שניים על החיים ועל עצמם, זה כמו לטפוס חלקיקים של השראה מכל פינה ולקחת אותם איתך הלאה. היכולת להתחבר וליצור קשרים אמיתיים היא משהו שכמעט נשחק בעשור האחרון בשגרת היומיום שלנו.
ובתוך כל השיחה הזו, קיבלתי גם תובנה קטנה; לפעמים אנחנו שוכחים לחשוב על הדברים שאנחנו באמת אוהבים לעשות - וזה בסדר לקחת זמן לעצמנו ולהתנתק לרגע מעולם המטלות כדי להתמקד במה שמשמח אותנו.
אז אם אתם כבר באיזור ולכם אין תוכניות לערב הקרוב - לכו לבר שאתם אוהבים! אפשר למצוא שם קסמים בלתי צפויים ואנשים מדהימים שמתפרצים לתוך החיים שלכם ומביאים רוח חדשה לכל דבר מוכר ומוכר מדי.