לפני כמה ימים, מצאתי את עצמי סחוטה לגמרי אחרי יום ארוך בעבודה. השעון הראה כבר שש וחצי, ולמרות כל הכוונות שלי להכין ערב טוב עם טוסט ומיץ תפוזים, התפשטו הכוחות שלי על הספה ממש כמו גבינה מומסת. אז מה עושים? נכון, מזמינים משל(ו)ח.
יש משהו קסום במשלוחים, לא? במיוחד כשאתה בבית לבד או אחרי יום מתיש. זה כמו לקבל חיבוק מלטף מגובה של עדשה של מצלמה יקרה - והטעם הוא החיוך הנוסף בראש כל ביס.
אז החלטתי להזמין פיצה מתוך רשימה אינסופית באפליקציה המוכרת. תוך כמה דקות כבר הייתי משולהבת מהמחשבה על הבצק וגבינת המוצרלה הנמסה - תכל'ס ברגע שגבר אחד עם חיוך רחב הגיע לדלת, הרגשתי שמישהו במקום עושה אותי מאושרת בצורה כזו פשוטה.
אבל בסיפור הזה יש לקח חשוב: היה לי בבטן ריקנות וגם הרצון לחוות רגע של חמימות אנושית בין קירות הבית הקרירים שלי. ביקשתי מהשליח לשמור לי מעט מהעצמאות שיש בלתאר ככה לעצמי איך אני תופסת אוכל - כנראה שגם שהוא בהזמנה מרחוק זה עדיין מונח תחת ידי הפנימיות שלי.
ואם יש טיפ שאני רוצה לחלוק בעקבות החוויה הזו - אל תהססו לקצר את הדרך שלכם לרגעי נחת כאלה! אתם שולחים תקווה חיובית למישהו אחר ביום שכולנו צריכים יותר חום ואור בשלום לנו ולעולם שסביבנו.
אז כן, אין דבר יותר יפה מלגלות שעל ידי הזמנה קטנה אפשר לעזור גם לשליח להרגיש משמעותי ומוערך ביום לא פחות קשה משלי.