לפני כמה חודשים, בשיא הקיץ כשהחום היה בלתי נסבל, מצאתי את עצמי יושב בבית, מנותק מהעולם. החיים פנו לי עורף ופתאום הפכתי לאדם ישראלי רגיל שמסתכל על קירות לבנים בלי שום תחושת משמעות. זה היה רגע מבוא של חוסר תקווה, אך אז החלטתי לקחת את המצב בידיים שלי.
נזכרתי בילדותי כשהייתי יוצר בעבודות יד - צובע, גורם לצבעים לזרום ולערבב זה עם זה. איזה כיף שזו הייתה! באותו רגע הבנתי שניתן להחזיר לי את התחושה הזו דרך האמנות. כך מצאתי את עצמי חוזר למקום שהיה פעם כל כך קרוב ללבי - הסטודיו שלי.
התחלתי בעבודה על ציור חדש. לקחתי צבעים מתוך הזיכרון שלי וניסיתי לשחזר את השמחה שהייתה שם לפני שנים רבות. כל מכחול ששקע בבד התפרץ כמו סופה בתוכי; התחלתי לראות איך הצבעים מתמזגים ומתערבבים אחד עם השני ואיך הם יוצרים עוצמתיות שלא חשבתי שאוכל להביע.
בחודשיים האחרונים אני מרגיש כמו אדם אחר. בערך שעה ביום אני מקדיש לעצמי ולעשייה הזו וכך מוצא מקום לנפשי ולרגשותיי להתבטא ולהתחדש שוב ושוב. התמונות לא תמיד מושלמות ולא הלכו לפי תכנית נחרצת - אבל זה בדיוק מה שעשה אותן לייחודיות ומרתקות יותר.
אני רוצה לחלוק איתכם טיפ קטן: אם אתם מרגישים אבודים או בדיכאון, חיפוש אחרי פעילות אמנותית או יצירתית יכולה להיות הדרך שלכם לחזור לעמוד על הרגליים מחדש. אין צורך ביכולת מיוחדת ולא בשיפוטיות קשה של עצמכם - פשוט התחילו ליצור ותנו לרגשותיכם לבוא לידי ביטוי ללא פחד.
אם גם לך יש משהו שאתה אוהב לעשות ואתה כבר מזמן לא נוגע בו - אל תהססו לחזור אליו. זו אולי תהיה ההצלה שלך באותו יום אפור שבו הרשויות נתפסות עמוק מדי במחשבות כהות.