עברו כמה שבועות מאז שהגעתי למסעדה קטנה ופינתית בירושלים, ואי לכך אני מרגיש צורך לשתף אתכם בחוויה המיוחדת שהייתה לי שם. הבחירה הגיעה במקרה - אחרי יום ארוך בעבודה, עם רעב שלא נמשך לסבלנות. המסלול החזיק אותי בדרך, ובדיוק כשהתחלתי לפתח בדיחות על כיסאות ריקים ומסעדות סגורות, עיינתי ברשימת המסעדות בגוגל ונעצרתי על אחת שצדה את עיניי.
נכנסתי פנימה והאווירה קיבלה אותי כאילו הייתי אורח משפחה. הקירות היו מלאים בתמונות ישנות של ירושלים מתקופות שונות, וכשהמלצרית גנבה לי חיוך חם מחדר האוכל הקטנטן שלה, הרגשתי כמו בבית. לאחר דקות ספורות, הוגש השולחן שלי במנת פסטה ביתית שהיתה פשוט טעימה בצורה בלתי רגילה.
אבל מה שעשה עבורי את הערב היה יותר מהאוכל עצמו; בזמן שאני לועס כל חתיכת פסטה שמלווה בסלט ירקות טריים וניחוחות תיבול מקומיים שאפו באוויר, לא יכולתי להתעלם מהרגש שחדר בי. בחרתי לשבת ליד חלון פתוח שסיפק לי מבט אל העולם שבחוץ - זוג צעיר שהיה עסוק בשיחה ערנית והתמונות שצפות על הקירות סיפרו סיפור של אבותיהם היהודים שהיגרו מכל מקום בעולם כדי לבנות כאן חיים חדשים.
באופן מפתיע הבנתי שבאותו רגע אני חלק מהמוזיקה הזו שמתרקמת בעיר העתיקה שלנו; התמסרנו לאוכל טעים ולמותגים אינסופיים של תרבות וחום אנושי.
אם יש משהו ללמוד מהחוויה הזו זה שאין צורך לחפש מסעדות מפוארות או יקרות כדי למצוא אוכל טוב. לפעמים הדבר הכי מיוחד הוא בדיוק במקום הפשוט הזה - מקום שבו בעלי הבית משקיעים אהבה ולא רק כסף במה שהם עושים. אז אם אתם מרימים ידיים כי נגמר לכם רעיון לארוחה בערב שישי הקרוב? תחפשו את המקומות האלה; הם לרוב נמצאים ממש מתחת לאף שלכם ומציעים חוויות שלא תשכחו זמן רב אחרי שתפרדו מהם.
וכן, זו בהחלט היתה ארוחה שעשתה לי טוב בנפש…