שבת בצהריים, השמש מחממת את הרחובות ואני מתהלך ברחוב תל אביבי מוכר. הריחות המגרים של אוכל מתפשטים באוויר, והלב שלי כבר מתחיל לפזם את מנגינת התיאבון. אני מוצא את עצמי ליד מסעדה ששמעתי עליה רבות - "אבני דרך". יש משהו במקום הזה שגרם לי להרגיש שאני רוצה לחקור אותו.
נכנסתי פנימה ומיד נתקפתי בתחושת חום. המקום היה מעוצב בפשטות אבל עם הרבה תשומת לב לפרטים - שולחנות עץ כהה, ואווירה משפחתית ורגועה. מלצרית מקסימה קיבלה אותי בחיוך רחב, והעיניים שלה שפכו אור על האווירה הכללית.
בעודי מדפדף בתפריט, נתקלתי במנה שמיד משכה את תשומת הלב שלי - אורז בהיר עם ירקות קלויים ורוטב טחינה שאי אפשר לעמוד בפניו. החלטתי ללכת על זה ולצוות לזה סלט מרענן על בסיס קינואה ועשבי תיבול טריים. כל ביס הרגיש כמו חיבוק חם של אמא: טעמים עשירים ומדויקים שמשקפים אהבה למאכלים.
עם כל ביס שהכנסתי לפה, חשבתי איך אוכל הוא לא רק דבר שנכנס לנו לגוף אלא גם רגש וחוויה שמתחברים אלינו ברמות עמוקות יותר. בזמן שאכלתי וקשקשתי עם המלצרית שהייתה מהממת ושיתפה אותי בסיפורים קטנים על המקום ועל השפים המוכשרים שלו, הבנתי שיש משהו קסום במה שבנוי כאן - אנשים שמבססים חיים סביב אוכל משובח וטעמים ייחודיים.
אם אתם רוצים טיפ קטן: כשאתם הולכים למסעדה חדשה ופוגשים צוות כזה חם ואוהב כמו שהיה לי שם, אל תהססו להשקיע רגע בשיחה איתם ולהתעניין קצת על המנות או הסיפורים שלהם מאחורי הקלעים. זה יוסיף עוד רובד לחוויה שלכם וישאיר לכם עוד זיכרון מתוק מהארוחה.
כשיצאתי מהמסעדה עם חיוך גדול בלב (ואפילו כמה פיסות אוכל ששרדו), ידעתי שחזרנו לבית חדש נוסף הייתי מוכן לחזור אליו שוב ושוב - "אבני דרך", מקום שבו אוכל פוגש נשמה אמיתית!