היה זה יום חורפי תל אביבי, כזה שהשמש בקושי הצליחה לחדור את העננים והרחובות היו רטובים ומבריקים. החלטתי לפנק את עצמי בארוחת ערב במסעדה חדשה שנפתחה לא רחוק מהבית - "טעים כמו בבית". השם הרגיש לי מבטיח ולקח אותי מיד לזיכרונות מתוקים ממנות ביתיות.
כשהגעתי, נרגש לראות את המקום צבעוני וחמים, מלא בציורים על הקירות. האווירה העמידה בי חיוך מיידי - אנשים צחקו ביניהם, רעשי צלחות נשמעו מכל עבר והמוזיקה הוותיקה רק הגבירה את התחושה הזו של משפחתיות. התיישבתי ליד חלון גדול וכתבתי בתודעתי רשימה קצרה של כל מה שאני רוצה להזמין: מנה ראשונה עם טעמים שלא פגשתי עוד ואחר כך עיקרית שתמלא אותי בחום ובאהבה.
בסוף בחרתי לפתוח במרק עדשים סמיך שהוגש עם לחם טרי מאוד שיצא מהטוסטר ממש לרגעים אלו. כל spoonful היה כמו חיבוק חם ביום קר! לעיקרית הזמנתי תבשיל קציצות שאמא שלי הייתה גאה בו - עשויות בדיוק לפי המתכון שלה אבל עם טאץ' מיוחד וכמה ירקות שטיפסו פנימה באדיבות השף.
כל ביס חתך לנשמה והזכיר לי דברים שכחה: ראיתי בעיני רוחי איך הייתי ישוב בשולחן החג עם המשפחה שלי-חזונם הטעים המעורר געגועים שבני אדם יוצרים סביב שולחן פשוט אך מלא בפשטות ובחום.
ראוי לציין שהמלצר גם היה מקסים - הוא סיפר לי על מקור המוצרים ומשמעות של כל רכיב במנה שלו, וזה הוסיף לשיחה לגמרי לבבית בין מאכלים ותרבות.
אם יש טיפ אחד שאני יכול להעניק לכם מחוויה זו הוא: אל תהססו לנסות מסעדות חדשות ולא מוכרות! לעיתים אנו חושבים שאנחנו מכירים הכל ונעלמים בתנועה היומית שלנו מבלי לתת לדברים חדשים מקום בלב. וגם אם זה אומר לשבת לבד לפעמים - תנו לעצמכם מקום להתענג על רגעים קטנים כאלה. מדובר יותר בטעם הנפשי מאשר הפיזי, שיכולים לגרום לנו להתחבר מחדש למקום ולחיים עצמם.
אז בפעם הבאה שאתם מעוניינים במשקה או בארוחה טובה - זכרו שאולי היום אתם לא רק הולכים למסעדה; אלא נכנסים לתוך סיפור חדש שממתין רק לכם לגלותו!